כריסטינה רוזטי

תבנית {{סופר}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

כריסטינה ג'ורג'ינה רוזטי (באנגלית: Christina Georgina Rossetti;‏ 5 בדצמבר 1830 – 29 בדצמבר 1894) הייתה משוררת אנגלית, אחותם של הציירים הפרה-רפאליטים דנטה גבריאל רוזטי, ויליאם מייקל רוזטי ומריה פרנצ'סקה רוזטי. אביהם, גבריאלה רוזטי, היה משורר איטלקי ופליט מנאפולי, שביקש מקלט מדיני בבריטניה.

ביוגרפיה

כריסטינה נולדה בלונדון וקיבלה חינוך פרטי בבית. בריאותה הייתה לקויה בצעירותה, אך את כתיבת השירה החלה כבר בשנות הנעורים. בגיל צעיר התארסה לצייר ג'יימס קוליסון, אך הוא ניתק את הקשר בשל הבדלי דת (היא השתייכה לכנסייה האנגליקנית, ואילו הוא חזר לקתוליות). התנסות זאת היא כנראה זו שנתנה לה את ההשראה לאחד משיריה המוכרים, "Remember". גם את הצעת הנישואים של צ'ארלס קיילי דחתה מסיבות דתיות, על אף אהבתה העמוקה אליו.

רבים משיריה נכתבו לילדים. Goblin Market נראה כפזמון מחורז לילדים רכים, בהתחשב בשדונים הנזכרים בו. עם זאת, אפשר לפרשו אותו כאלגוריה לפיתוי. רוזטי שאבה את השראתה מביקוריה בביתו הכפרי של סבה, אבי אמה, ומן הפולקלור, ובמקרים רבים השתמשה בנושאים מסורתיים לכתיבת שירה מתוחכמת.

על אף הקשר הקרוב בינה לבין אחיה, דחתה רוזטי את העולם החברתי של האחווה הפרה-רפאליטית שלו והעדיפה על פניו את מה שכינתה "הנקיק המוצל שלי – נקיק הנהנה מן היתרון שבהיותו, כידוע לי בוודאות, המקום שנועד לי."

כריסטינה רוזטי סבלה בערוב ימיה ממחלת גרייבס, ליקוי בתפקוד בלוטת התריס. היא מתה בלונדון, ב-29 בדצמבר 1894.

דיוקנה של כריסטינה רוזטי, מאת אחיה, דנטה גבריאל רוזטי

Remember/Christina Rossetti

Remember me when I am gone away,

Gone far away into the silent land;

When you can no more hold me by the hand,

Nor I half turn to go yet turning, stay.

Remember me when no more day by day

You tell me of our future that you planned;

Only remember me; you understand

It will be late to counsel or to pray.

Yet if you should forget me for a while

And afterwards remember, do not grieve:

For if the darkness and corruption leave

A vestige of the thoughts that once I had,

Better by far you should forget and smile

Than that you should remember and be sad.

זכור אותי/כריסטינה רוזטי
תרגום: שלומית קדם

זכור אותי כשאלך ממך,

למרחקים אל ארץ הדממה;

כשלא תוכל עוד להחזיק בי בידך

ואני לא עוד אוכל להיעצר, להישאר אתך.

זכור אותי כשלא תוכל עוד לתאר מיום ליום

את עתידנו, המתוכנן עד תום.

רק זכור אותי; הלא תבין,

כי מאוחר יהיה אז לקוות, להאמין.

אך אם תשכח אותי, לרגע או יותר

ואחר כך תזכור, אל תצטער.

כי אם יותירו אבדון וחשכה

ולו שריד ממחשבות אשר היו בי פעם,

הלא מוטב לי כי תצחק בשכחה,

משתזכור אותי תמיד, אבל בצער.

<poem style="margin-left:2em;"> The Milking-Maid (החולבת הצעירה) The year stood at its equinox, And bluff the North was blowing. A bleat of lambs came from the flocks, Green hardy things were growing. I met a maid with shining locks, Where milky kine were lowing. She wore a kerchief on her neck, Her bare arm showed its dimple. Her apron spread without a speck, Her air was frank and simple. She milked into a wooden pail, And sang a country ditty - An innocent fond lovers' tale, That was not wise nor witty. She kept in time without a beat, As true as church-bell ringers, Unless she tapped time with her feet, Or squeezed it with her fingers. I stood a minute out of sight, Stood silent for a minute, To eye the pail, and creamy white The frothing milk within it. </poem>

<poem style="margin-left:8em;"> To eye the comely milking maid, Herself so fresh and creamy. “Good day to you!” at last I said, She turned her head to see me. “Good day!” she said with lifted head, Her eyes looked soft and dreamy. And all the while she milked and milked The grave cow heavy-laden. I've seen grand ladies, plumed and silked, But not a sweeter maiden. But not a sweeter fresher maid Than this in homely cotton, Whose pleasant face and silky braid I have not yet forgotten. Perhaps my rose is overblown, Not rosy or too rosy. Perhaps in farmhouse of her own Some husband keeps her cosy. Where I should show a face unknown? - Good bye, my wayside posy! </poem>

(From the poem "The Milking-Maid" ("החולבת הצעירה") by Christina Georgina Rossetti)

תרגום לעברית

• שוק הגובלינים, תרגמה גילי בר-הלל סמו, הוצאת עוץ, 2018.
• שירי לי שיר, תרגמה עופרה עופר, הוצאת עיתון 77, 2020.

לקריאה נוספת

• A. Chapman, The Afterlife of Christina Rossetti, Palgrave Macmillan, 2000 (הספר בקטלוג ULI)
• Jan Marsh, Christina Rossetti: a Writer's Life, Viking Press, 1995 (הספר בקטלוג ULI)
• Eleanor Walter Thomas, Christina Georgina Rossetti, Columbia University Press, 1931 (הספר בקטלוג ULI)
• Emma Mason, Christina Rossetti: Poetry, Ecology, Faith, Oxford University Press, 2018 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כריסטינה רוזטי בוויקישיתוף   

• כתבי כריסטינה רוזטי בפרויקט בן-יהודה
• עופרה עופר אורן, השיר "יום הולדת": למי כתבה את שיר האהבה, בבלוג "סופרת ספרים", 30 באוגוסט 2016
• עופרה עופר אורן, "שירי לי שיר": למי כתבה אותם המשוררת שלא היו לה ילדים?, בבלוג "סופרת ספרים", 1 במרץ 2020
• רשימת תרגומים לשירים של כריסטינה רוזטי באינדקס "פואטרנס" לתרגומי שירה
• כריסטינה רוזטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי כריסטינה רוזטי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• כריסטינה רוזטי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)   
• כריסטינה רוזטי (1830-1894), דף שער בספרייה הלאומית