כחול של אוגוסט

תבנית {{יצירת אמנות}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

כחול של אוגוסט (באנגלית: August Blue) הוא ציור שמן על בד מאת האמן הבריטי הנרי סקוט טיוק. הציור מתאר ארבעה נערים בסירה ובסביבתה, כשהם רוחצים בים. טיוק החל לצייר את היצירה בשנת 1893, ככל הנראה באוויר הפתוח (en plein air) על סיפון סירה בנמל פאלמות', קורנוול. הציור הושלם והוצג בתערוכת הקיץ של האקדמיה המלכותית בשנת 1894, ונרכש מיד לאחר מכן עבור גלריית טייט, שם הוא מוצג עד היום. ליצירה סגנון קליל בעל השפעות אימפרסיוניסטיות, ייתכן שהושפעו ממסעותיו של טיוק לאיטליה, קורפו ואלבניה בשנת 1892.

רקע

הנרי סקוט טיוק נולד בעיר יורק בשנת 1858, אך משפחתו עברה לפאלמות' כעבור שנה, מתוך תקווה שהאקלים המתון יותר יסייע להקל על מחלת השחפת ממנה סבל אביו, ד"ר דניאל האק טיוק. טיוק גילה כישרון אמנותי כבר בילדותו, ולמד בבית הספר לאמנות סלייד בלונדון בין השנים 1874–1879, ולאחר מכן בפריז בשנים 1881–1883. בהמשך ערך מסעות לימודיים לאיטליה. בשנת 1883 חזר לקורנוול והשתקע בפאלמות', והוא מזוהה לרוב עם אסכולת ניולין. רבות מיצירותיו מתארות נערים או צעירים, לעיתים קרובות בסמוך לים או בתוכו, ולרוב בעירום, אם כי בדרך כלל בתנוחות המסתירות את איברי מינם.

הציור

היצירה מתארת ארבעה נערים רוחצים בנמל פאלמות': אחד מהם אוחז בדופן סירת משוטים בעודו במים, השני עומד על הסירה ואוחז בבד או מגבת, ושניים נוספים יושבים בסירה – האחד נשען לאחור בירכתיים ונראה משתזף, והשני נשען קדימה ליד המשוטים. שלושת הראשונים ככל הנראה עירומים, ואילו הרביעי לובש חולצה כחולה ואפודה חומה. הצבע הדומיננטי בציור, בהתאם לשמו, הוא כחול – השמיים הבהירים מעל, אור זהוב החודר מבעד להם ויוצר גוונים זוהרים, ומי הים הכחולים שמתחת, המשתקפים עם צל ירקרק של הסירה. ברקע נראים כלי שיט נוספים, עוגנים בנמל כשמפרשיהם המרובעים מקופלים.

הקומפוזיציה המדויקת מדגישה את בריאותם ונעוריהם של הדמויות, בסגנון רענן ומודרני, הנבדל מן הדמויות הקלאסיות הסטטיות והאידיאליות שאפיינו ציורים אקדמיים של אותה תקופה, ואף מיצירותיו המוקדמות של טיוק. הציור ניתן לפרשנויות מגוונות: כהאדרה של אידיאל הגבריות האתלטית; כשיקוף של תמימותו וטהרתו של הנעורים, החופשיים ואינם מודעים לעצמם בסביבה טבעית; או לחלופין, כיצירה בעלת מטען הומו-ארוטי ברור.

גודלו של הציור 122 ס"מ על 183 ס"מ. בשנת 2000 הוסר ממנו לכה שהצהיב עם הזמן, אך עדיין ניתן להבחין בכתמים אפורים בפינות השמאלית התחתונה והימנית העליונה, ייתכן שכתוצאה מעובש במבנה הצבע שמתחת.

הקומפוזיציה המוקפדת מציגה את גופם הבריא של בני הנוער בסגנון רענן ומודרני, שעשוי להיות מנוגד לדגמים הקלאסיים חסרי החיים המתוארים בציורי האקדמיה העכשוויים, ועבודותיו המוקדמות יותר של טוקה. הציור אינו חד משמעי, וניתן לקרוא אותו בכמה אופנים: כחגיגה של גבריות אתלטית; או כייצוג של תמימות וטוהר הנעורים, לא מודע לעצמו בסביבה טבעית, המזכירה אידיליה כפרית אבודה; אבל רבים מבחינים במטען הומאירוטי .

גודל הציור 122 סנטימטרים (48 אינץ') ב 183 סנטימטרים (72 אינץ') . לכה דהויה הוסרה בשנת 2000, אך הציור מציג כתמים אפורים בפינה השמאלית העליונה והימנית העליונה, אולי מעידים על עובש במבנה הצבע הבסיסי.

מקור השם

שם היצירה נלקח מן הבית האחרון של השיר "הטללית" (The Sundew) מאת אלג'רנון צ'ארלס סווינברן, שפורסם בשנת 1866. השיר מתאר מפגש אוהבים בביצות, כפי שהוא נצפה על ידי צמח טללית, ומסתיים במילים:

"לא היית ראויה לקיץ הירוק // ולא לחיות עד כחול אוגוסט, // הו טללית, אשר לא זוכרת אותה."

ציוריו של טיוק, המתארים נערים עירומים רוחצים, שימשו השראה לכמה יצירות של משוררים בני התקופה הידועים כ"אוראניים" (Uranian poets), אשר כתיבתם עסקה בהתאהבות אפלטונית או אידיאליסטית בנערים. בין השירים שנכתבו בהשראת הציור: "הנוקטורן של השחר (כחול של אוגוסט)" מאת אלן סטנלי (1894), "סונטה על ציור מאת טיוק" מאת צ'ארלס קיין ג'קסון (1889) ו"בלדה על נערים רוחצים" (1890) מאת פרדריק רולף, הידוע בכינויו "הברון קורבו".

• 
  סקיצה של היצירה
• 
  סקיצה ראשונית של היצירה

רישומי הכנה

טיוק הכין מספר רישומים וסקיצות מוקדמות לקראת יצירת "אוגוסט כחול", המתעדים את תהליך העבודה והחיפוש אחר הקומפוזיציה הסופית.

ביקורת וקבלה

היצירה זכתה להצלחה רבה עם הצגתה בתערוכת הקיץ של האקדמיה המלכותית בשנת 1894. עם זאת, היו מבקרים שטענו כי סגנונה האימפרסיוניטי הלא-פורמלי מעניק לה מראה של סקיצה יותר מאשר יצירה גמורה. הציור נרכש ישירות מטיוק על ידי גלריית טייט תמורת 500 גיניאות (525 ליש"ט), באמצעות קרן הרכישות של צ'נטרי (Chantrey Bequest Fund), אשר נועדה לקידום האמנות הבריטית על ידי רכישת יצירות בולטות שנוצרו בבריטניה. זהו הציור השני של טיוק שנרכש על ידי הקרן, לאחר "כל הידיים למשאבות" (All Hands to the Pumps) בשנת 1889 – מחווה נדירה לאמן.

טיוק המשיך לצייר יצירות דומות רבות, בהן "אודם, זהב ומלכיט", שהוצגה באקדמיה המלכותית בשנת 1902. בתקופה הוויקטוריאנית והאדוארדית ציורי נערים עירומים בהקשרים שאינם קלאסיים לא היו מקובלים לרוב, למעט בתיאורי רחצה – דוגמה נוספת לכך היא הציור "בריכת השחייה" (The Swimming Hole,‏ 1884–1885) מאת תומאס אייקינס.

טיוק נבחר כחבר נספח באקדמיה המלכותית בשנת 1900, וחבר מלא בשנת 1914. יצירותיו נותרו פופולריות עד סוף מלחמת העולם הראשונה, שסימנה את קץ תור הזהב של אנגליה הוויקטוריאנית והאדוארדית.

זהות הדוגמנים שצייר טיוק אינה תמיד ברורה, בשל נטייתו לשלב תווי פנים וגופים שונים בציוריו. עם זאת, ידוע כי אחד הדוגמנים היה מוריס קליפט, אחיינו של ידיד המשפחה, אשר נהרג בצרפת במהלך מלחמת העולם הראשונה. דוגמן נוסף היה האמן לינדזי סימינגטון, ששימש כמודל לנער האוחז בסירה מתוך המים.

לאחר המלחמה דעכה הפופולריות של טיוק, והוא נפטר בשנת 1929. יצירתו זכתה לעדנה מחודשת בשנות ה-70, עם גילוייה מחדש על ידי דור של חובבי אמנות גאה.

• 
  הנרי סקוט טיוק, "כל הידיים למשאבות", 1889, גלריית טייט.
• 
  הנרי סקוט טוק, "אודם, זהב ומלכיט", 1902, גלריית האמנות גילדהול.

ביבליוגרפיה

• הציור, גלריית טייט
• כניסה לקטלוג גלריית טייט
• טכניקה ומצב, גלריית טייט
• הנרי סקוט טוק, 1858-1928, ההתכתבות של ג'יימס מקניל ויסלר, אוניברסיטת גלאזגו
• "הפרספקטיבה המינית: הומוסקסואליות ואמנות ב-100 השנים האחרונות במערב", עמנואל קופר עמ'. 39–43.
• "הרומנטיקה של רחצה של בנים: תקדימים פואטיים ומשיבים לציוריו של הנרי סקוט טוק", מאת ג'וליה פ. סאוויל, ב-Victorian Sexual Dissidence, בעריכת Richard Dellamora, pp. 253–278.
• האדוארדיאנים: הנרי סקוט טוק, advocate.com
• Dialogos: Hellenic Studies Review, דייוויד ריקס, מייקל טראפ, עמ'. 139.
• "חזונות ספרותיים של הומוסקסואליות", סטיוארט קלוג, עמ'. 26.