ים הקרח (קספר דויד פרידריך)
ים הקרח (בגרמנית: Das Eismeer) הוא ציור שמן משנת 1823–1824 המתאר ספינה טרופה באזור הארקטי, מעשה ידי הצייר הרומנטי הגרמני קספר דויד פרידריך. לפני 1826 היה הציור מוכר בשם "הים הקוטבי".
היצירה הוצגה לראשונה בתערוכה באקדמיה של פראג בשנת 1824 תחת הכותרת "סצנה אידיאלית של ים ארקטי, עם ספינה טרופה על גושי קרח נערמים". הציור נחשב לאחת מיצירות המופת של פרידריך, אך בשל הרכבו הרדיקלי ונושאיו החריגים, נתקל בחוסר הבנה. עם מותו של פרידריך בשנת 1840, הציור עדיין לא נמכר.[1] הוא מוחזק כיום על ידי הקונסטהאלה המבורג, גרמניה.
רקע על פרידריך
רקע על פרידריך קספר דוד פרידריך נולד ב-5 בספטמבר 1774 בעיר גרייפסוולד שבגרמניה וגדל כפרוטסטנטי. הוא החל את לימודיו האמנותיים אצל המורה לציור יוהאן גוטפריד קוויסטורפ מאוניברסיטת גרייפסוולד. בין השנים 1794–1798 למד באקדמיה לאמנויות היפות בקופנהגן, דנמרק, ובהמשך המשיך את לימודיו באקדמיה לאמנויות בדרזדן, גרמניה. פרידריך בחר להתגורר בדרזדן עד מותו ב-7 במאי 1840.[2][3]
הרומנטיקה
התנועה הרומנטית התפתחה בסוף המאה ה-18 ושימשה הן כתנועה אמנותית והן כגישה לחיים. הרומנטיקה דחתה את עקרונות הנאורות שהתבססו על רציונליות ואינטלקט, והעדיפה את הדת, הרגש והתרבות. אחד המאפיינים המרכזיים של הרומנטיקה הוא ההתמקדות בטבע כנושא מרכזי.[4]
במאה ה-19 היה עניין רב באזור הארקטי בקרב הגרמנים, כולל פרידריך עצמו.[5]
פרידריך והרומנטיקה
כמו ציירים רבים אחרים במאה ה-19, פרידריך החליט להתמקד בנופים כנושאים העיקריים של ציוריו. סגנונו של פרידריך נחשב כמתאים לקטגוריה של רומנטיקה בגלל ציורי הטבע שלו. מטרתו הייתה ליצור על הבד את התמונות במוחו. באמצעות ציוריו ניסה פרידריך להראות את המשמעות הרוחנית והדתית של הטבע. פרידריך מפורסם ביצירת משמעות רוחנית ברבים מציוריו.[6]
היסטוריה
האספן יוהאן גוטלוב פון קוואנדט הזמין שתי יצירות המסמלות את הדרום והצפון. יוהאן מרטין פון רוהדן צייר את "הטבע הדרומי בשיא הדרו ושפעו", בעוד פרידריך קיבל את ההזמנה לצייר את "הטבע הצפוני בכל אימתו המבעיתה". על פי מכתב משנת 1821 מאת המשורר וסילי ז'וקובסקי, פרידריך עצמו לא ידע מה יצייר, והמתין לרגע של השראה שהגיעה לעיתים בחלום.[7][8]
בתקופה זו פורסמו דיווחים על משלחות לקוטב הצפוני, ופרידריך ככל הנראה נחשף למסעו של ויליאם אדוארד פארי למציאת המעבר הצפון-מערבי (1819–1820). בחורף 1820–1821 ערך פרידריך מחקרי שמן מקיפים על גושי קרח בנהר באלבה ליד דרזדן, שסביר להניח שנכללו בציור.
התמונה יצרה רושם מתמשך על הפסל הצרפתי דוד ד'אנז'ה במהלך ביקורו בדרזדן ב-1834, אותו תיאר כך:
הציור ידוע בכמה שמות שונים. בקטלוג עזבונו של פרידריך שנערך בעקבות מותו, הוא נקרא "תמונת קרח". משלחת הקוטב הצפוני מוכת האסון.
תיאור הציור
"ים הקרח" צויר באחת מסדנאותיו של פרידריך ליד דרזדן, והוא מתאר סביבה ארקטית חרף העובדה שהצייר מעולם לא ביקר שם. קיימת סברה כי פרידריך הסתמך על דיווחים מסעיו של פארי, אך אין לכך אישוש חד משמעי. בנוסף, הוא חקר את תופעת הקרחונים באמצעות צפייה בהם על נהר האלבה.
בציור, בחזית, מופיעים גושי קרח קטנים הנערמים כמעין מדרגות. ברקע, גושי הקרח נמחצים זה כנגד זה ויוצרים מגדל קרח ענק. ליד מבנה זה, פרט כמעט זניח הוא הספינה הטרופה.[5][9][10]
ניתוח התמונה
הספינה הטרופה מרמזת על עליונותו של הטבע על פני האדם. הקרח מסמל מוות, ומבהיר כי הטבע יגבר תמיד על ניסיונות האנושות לכבוש אותו.[9]
פרידריך חווה בילדותו טראומה כאשר אחיו, יוהאן כריסטופר, נפל דרך הקרח אל מותו בשנת 1787. ישנה השערה כי פרידריך עצמו דחק באחיו לעלות על הקרח. חוקרים מסוימים סבורים שחוויה זו השפיעה על יצירת "ים הקרח".[11]
תיאוריה נוספת גורסת כי הציור הוא אלגוריה למצבה של גרמניה, כאשר הספינה הקפואה בקרח מסמלת את הקיפאון הפוליטי של המדינה באותה תקופה.[9]
יש הסבורים כי פרידריך הושפע מהציור "רפסודת המדוזה" (1818–1819) מאת תאודור ז'ריקו, שכן לשני הציורים יש מבנה קומפוזיציוני דומה, והם חולקים השקפת עולם פסימית לגבי הטבע הבלתי ניתן לשליטה.[12]
הנשגב
תאוריית הנשגב משלבת רגשות של פחד והנאה. הוגי הדעות המרכזיים בנושא הם אדמונד ברק, עמנואל קאנט ופרידריך שילר. החל מהמאה ה-18, ציורים של הנוף הארקטי נחשבו לנשגבים. עם זאת, קיימת מחלוקת בשאלה האם "ים הקרח" שייך לקטגוריה זו, שכן קרחוני הציור עשויים לשדר סכנה, אך גם יופי.
השפעה והשראה
_1940-1_Paul_Nash.jpg)
הציור זכה לשבחים על ידי המבקר ראסל פוטר כדוגמה מרכזית של "הנשגב הארקטי", והשפעה על ציורי קוטב מאוחרים יותר של המאה התשע-עשרה.[13]
הציור השפיע על יצירתו של פול נאש, "ים המוות" -("Totes Meer") וכן על נופיו הארקטיים של לורן האריס.[1][14]
הארכיטקט תום מיין הזכיר את "ים הקרח" כהשראה מרכזית בגישתו לארכיטקטורה וליחסים בין נוף, טבע ומבנים. ייתכן שהיווה השראה לבית האופרה של סידני.[15][16]
הפסל "She Lies" של מוניקה בונביצ'יני, המוצב במים ליד בית האופרה של אוסלו מאז 2010, הוא פרשנות תלת-ממדית של "ים הקרח", והפך לאטרקציה תיירותית מרכזית בעיר.[17][18]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ Chu, p. 173
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ Chu, pp. 161–162
- ^ 1 2 Hinrichs
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ "Die südliche Natur in ihrer üppigen und majestätischen Pracht"
- ^ 1 2 3 Hamburger Kunsthalle
- ^ Heuer, p. 169
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ Potter, Russell A. Arctic Spectacles: The Frozen North in Visual Culture, 1818–1875 (Seattle: University of Washington Press, 2007), pp. 57–59 מסת"ב 0-295-98679-4
- ^ Larisey, Peter: "Light for a Cold Land: Lawren Harris's Life and Work". Dundurn, 1993. 14. מסת"ב 1-55002-188-5
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"