יחסי גרין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יחסי גרין הם יחסי שקילות בסיסיים המוגדרים בחבורה למחצה, ומארגנים את המבנה שלה סביב תת-החבורות המקסימליות. את היחסים הגדיר סנדי גרין (אנ') (1926-2014).

הגדרה

תהי S חבורה למחצה, ויהי S1 המונואיד המתקבל מצירוף איבר יחידה ל-S. יחסי גרין הם חמישה יחסי שקילות המוגדרים על S:

  • aJb אם a,b יוצרים את אותו אידיאל דו-צדדי, כלומר S1aS1=S1bS1.
  • aLb אם a,b יוצרים את אותו אידיאל שמאלי, כלומר S1a=S1b.
  • aRb אם a,b יוצרים את אותו אידיאל ימני, כלומר aS1=bS1.
  • aHb אם aLb וגם aRb.
  • יחס D הוא יחס השקילות הקטן ביותר שמכיל את היחסים R,L.

תכונות עיקריות

נאמר "מחלקת-J" במקום "מחלקת שקילות לפי J", וכדומה. היחס H הוא העדין ביותר: כל מחלקת-J היא איחוד של מחלקות D. כל מחלקת D היא איחוד של מחלקות-L ואיחוד של מחלקות-R, וכל אחת מאלו היא איחוד של מחלקות-H.

בין מחלקות-J מוגדר יחס סדר ([a]<[b] אם S1aS1 מוכל ב-S1bS1).

מתקיים D=LR=RL. תכונה זו מאפשרת פירוק של כל מחלקת-D ל"תבנית ביצים", כך ששני איברים נמצאים באותה שורה אם הם שקולים-R, באותה עמודה אם הם שקולים-L, ובאותה תיבה אם הם שקולים-H.

איבר a הוא רגולרי אם קיים b כך ש-aba=a ו-bab=b; במקרה זה b הוא הפכי של a (למעשה, מספיק לדרוש קיום b כך ש aba=a כדי להבטיח ש a רגולרי, מפני ש b=bab יהיה הופכי מתאים). אם מחלקת-D מכילה איבר רגולרי, אז כל האיברים במחלקה הם רגולריים, וכל ההפכיים שלהם שייכים לאותה מחלקה.

תת-החבורות המקסימליות של S הן מחלקות-H הכוללות אידמפוטנט. אם שתי תת-חבורות מקסימליות נמצאות באותה מחלקת-D, אז הן איזומורפיות; מחלקת-D מכילה תת-חבורה מקסימלית אם ורק אם היא רגולרית.

אם S סופית אז מתקיים D=J. במקרה זה יש התאמה חד-חד-ערכית ועל בין ההצגות האי-פריקות של S, לבין הזוגות (J,f) כאשר J היא מחלקת-J רגולרית ו-f היא הצגה אי-פריקה של תת-החבורה המקסימלית המוכלת בה (שהיא יחידה עד כדי איזומורפיזם).