יוסף מילוא

יוסף מילוא

יוסף מילוא, 1946
יוסף מילוא, 1946
לידה	29 במאי 1916 פראג, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	2 בפברואר 1997 (בגיל 80) ירושלים, ישראל
תקופת הפעילות	1939–1996 (כ־57 שנים)
עיסוק	במאי תיאטרון, שחקן
פרסים והוקרה	פרס ישראל לתיאטרון (1968)

אברהם בן-יוסף ויוסף מילוא, ב"רומיאו ויוליה "מאת שייקספיר בתיאטרון הקאמרי בתל אביב, נובמבר 1957

יוסף ("פפו") מילוא (פסובסקי) (29 במאי 1916 – 2 בפברואר 1997) היה שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי, ממייסדי תיאטרון הקאמרי. חתן פרס ישראל בתחום התיאטרון לשנת תשכ"ח (1968).

ביוגרפיה

מילוא נולד בשם יוסף פַּסוֹבסקי בפראג שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (לאחר מלחמת העולם הראשונה בירת צ'כוסלובקיה), בנם של חיה לבית צקנדורף וגבריאל ריכרד פסובסקי, מהנדס בניין, מבוני תל אביב הקטנה בשנות ה-20 והיו"ר-המייסד של אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל. בשנת 1920 עלה לארץ ישראל עם משפחתו, שהתיישבה בתל אביב. ב-1929 שבה המשפחה לפראג, וכעבור כחמש שנים חזרה לארץ. בשנת 1934 סיים את לימודיו בגימנסיה העברית הרצליה תל אביב. נשא את ימימה, בתה של שושנה פרסיץ.

את ראשית צעדיו על הבמה עשה בלהקה דרמטית של ה"מכבי" בחיפה. ב-1939 פגש אביו, שכיהן כיו"ר ארגון עולי צ'כוסלובקיה בארץ, את ד"ר פאול לוי, שהצליח להבריח מצ'כוסלובקיה את תיאטרון המריונטות שלו לפני הפלישה הגרמנית. הלה חיפש אדם שיפעיל את המריונטות, ופסובסקי הציע את בנו יוסף. מילוא שימש קריין-יחיד ועורך אמנותי ב"להקת העץ" של לוי, ובה הכיר מקרוב בעיות של בימוי, היגוי וקריינות. הוא השתתף ב"המטאטא" במשך כשנתיים, ובשנת 1944 ייסד ביחד עם אחרים, בהם אשתו ימימה מילוא, להקת תיאטרון שהפכה לימים להיות התיאטרון הקאמרי.

היה במאי יחיד כמעט של תיאטרון הקאמרי במשך חמש השנים הראשונות להקמתו. משכך, ביים מחצית מחזותיו, עשרים וחמישה במספר.

בשנות ה-50 שימש כבמאי אורח ב"שאושפילהאוס" בציריך, שבו ביים את "מותו של סוכן" של ארתור מילר ואת "ז'אן ד'ארק" של ג'ורג' ברנרד שו.

ב-1961 ייסד את תיאטרון חיפה. באותה תקופה הוצע לו להקים את תיאטרון הטכניון, שהיה אמור להתקיים באולם צ'רצ'יל, אך הוא סירב. בשנות הששים יוסף מילוא העביר הרצאות מרתקות על תיאטרון וקולנוע במסגרת המקצועות ההומניים שניתנו בטכניון בחיפה.

בשנת 1967 ביים את סרטו היחיד, "הוא הלך בשדות", על פי סיפור מאת משה שמיר, בכיכובם של אסי דיין ואיריס יוטבת. הוא שיחק בסרט כאביו של אורי (אסי דיין). הסרט היה לאירוע גדול בשעתו, אך המבקרים היו חלוקים באשר לאיכותו. בראשית שנות התשעים בלט^{[דרוש מקור][מפני ש...]} מילוא בתפקיד מרגש בסרטו של איתן גרין "עד סוף הלילה", ובו שוב גילם את אביו של אסי דיין, כפי שעשה בסרטו שלו - "הוא הלך בשדות".

בשנת 1968 זכה בפרס ישראל על פועלו בתחום התיאטרון.

מילוא שיחק בתפקיד הראשי בסרטו המצליח של איתן גרין "עד סוף הלילה", מ-1984, בו גילם מהגר תלוש, נוצרי, שאינו מתאקלם בחברה בה הוא חי למעלה משלושים שנה, בעוד שאסי דיין המגלם את בנו הוא צבר טיפוסי, שהקריירה הצבאית המבטיחה שלו נקטעה בעודה באיבה בגלל מחדל שביצע בלבנון, והוא מתגלגל לחיי הלילה הסהרוריים של תל אביב במסע הזוי של אלכוהול, אלימות, פשע ובגידות.

מעט לפני מותו, בשנת 1996, השתתף בעונה הרביעית והאחרונה של סדרת הטלוויזיה המצליחה לנוער "עניין של זמן", בתפקיד פנחס, סבו של עידו מרקוביץ'.

בשנת 1981 נפטרה גרושתו ימימה. בערוב ימיו נשא את אביטל מילוא הצעירה ממנו בעשרות שנים. הניח אחריו את בתו היחידה, הציירת אורנה מילוא, ונכדה, ימימה.

הנצחתו

התיאטרון הקאמרי מחלק פרס שנתי לזכרו, המוענק לבמאי המצטיין. החל מינואר 2009 האולם הגדול של תיאטרון הקאמרי נקרא על שמו. זהו אולם התיאטרון השני בישראל שקרוי על שמו של מילוא. קדם לו האולם הגדול של תיאטרון חיפה.

בתאריך 27 בדצמבר 2005 דאר ישראל הנפיק בול דאר לזכרו של מילוא הנושא את דיוקנו, שעוצב על ידי האמן משה פרג. על השובל: תצלום של סצנה מתוך הסרט "הוא הלך בשדות".

הצגות שביים בתיאטרון הקאמרי

• הטרגדיה הפלורנטינית, מאת אוסקר ויילד, תרגמה ימימה מילוא (פסובסקי), הוצג בתיאטרון הקאמרי בשנת 1944.
• בוקר בגן העיר, מאת סרפין וז'קים קוינטרו, כנ"ל.
• המאהב, מאת מרטין סירה, תרגם יאיר בורלא, כנ'ל.
• שלום בית, מאת ג'ורג' קורטלין, תרגם נתן אלתרמן, כנ'ל.
• הצל מאת יבגני שוורץ, תרגם שלמה טנאי, הוצג בשנת 1940.
• אלוף בצלות ואלוף שום, מאת חיים נחמן ביאליק, הוצג בשנת 1945.
• משרתם של שני אדונים, מאת קרלו גולדוני, תרגם וביים יוסף מילוא, 1945.
• העולם בו אנו חיים, מאת קרל צ'אפק, תרגם וביים יוסף מילוא, 1945.
• אנטיגונה מאת ז'אן אנוי, תרגם נתן אלתרמן, ביים יוסף מילוא, 1946.
• אויב העם, מאת הנריק איבסן, תרגם פסח גינזבורג, ביים יוסף מילוא בקאמרי, 1951.
• טרטיף, מאת מולייר, תרגם חיים חפר, ביים יוסף מילוא, בקאמרי, 1950.
• הם יגיעו מחר, מאת נתן שחם, ביים יוסף מילוא בקאמרי, 1950.
• רות יקירתי, מאת נורמן קרסנה , תרגם בנימין תמוז, ביים מילוא בקאמרי, 1949.
• אהבתה של יובל אור, מאת ס. י. שיונג , תרגם נתן אלתרמן, ביים מילוא בקאמרי, 1952.
• למי תקעה החצוצרה, מאת יוסף קסלרינג , תרגם יאיר בורלא, ביים מילוא בקאמרי, 1952.
• ז'אן ד'ארק, מאת ברנרד שאו, תרגם יעקב אורלנד, ביים מילוא בקאמרי, 1952.
• תעלולי נאסר א-דין, ביים מילוא בקאמרי, 1953.
• חשבון חדש, מאת נתן שחם, ביים מילוא בקאמרי, 1954.
• הנפש הטובה מסצ'ואן, מאת ברטולט ברכט, תרגמה לאה גולדברג, ביים מילוא בקאמרי, 1955.
• כובע הקש האיטלקי, מאת אז'ן לביש, תרגם נתן אלתרמן, ביים מילוא בקאמרי, 1956.
• הוא הלך בשדות, מאת משה שמיר, חידוש ההצגה, ביים מילוא בקאמרי, 1956.
• הנסיכה איבון, מאת ויטולד גומברוביץ', תרגמו יוסף מילוא, אפרים סטן, 1970.
• מאז ועד היום ,(במסגרת להקת מערכונים)
• חתונת הדמים
• הן לא תקחהו עמך
• נערת הפקר
• הספר מסביליה
• המפקח בא (על פי רביזור מאת ניקולאי גוגול)

הצגות שביים בתיאטרון הבימה

• ביקור הגברת הזקנה, מאת פרידריך דירנמט, תרגם חיים גורי, ביים מילוא בהבימה, 1959.
• אופרה בגרוש, מאת ברטולט ברכט, תרגם אברהם שלונסקי, ביים מילוא בהבימה, 1960.
• תעלולי נישואין, מאת יהודה סומו, ביים ועיבד מילוא, הבימה, 1979.
• צוואתו של כלב
• מות דנטון

הצגות שביים בתיאטרון חיפה

• אילוף הסוררת
• רשומון
• אנדורה
• הלילה לאיש
• מעגל הגיר הקווקזי, מאת ברטולט ברכט,
• הפשפש
• אמא קוראז', מאת ברטולט ברכט,
• חלום ליל קיץ
• משרתם של שני אדונים, מאת קרלו גולדוני,
• אנטיגונה
• ימים של זהב - 1965
• ריצ'רד השלישי
• הוא הלך בשדות (1966), מאת משה שמיר,
• שלוש אחיות, מאת צ'כוב,
• מארה סאד
• תעלולי נישואין, מאת יהודה סומו,
• נישואי פיגארו
• חתונת הדמים, מאת פדריקו גארסיה לורקה,
• גלילאו גלילאיי (1979) מאת ברטולט ברכט,
• המתאבד (1971) מאת ניקולאי ארדמן

הצגות שביים בתיאטרון הילדים ונוער של אורנה פורת

• תעלולי סקפן - של מולייר

ספרים ומחזות שכתב עיבד וערך

• מות דנטון, מחזה מאת גאורג ביכנר, עיבד ותרגם יוסף מילוא, תל אביב, שנות השישים.
• מחברות החשק, קומדיה המבוססת על סיפורי-עגבים עבריים מימי הביניים ומן הרנסאנס, המחזה דן אלמגור ויוסף מילוא, שירים - דן אלמגור, בימות, תל אביב, תשל'א 1971.
• תעלולי נישואין, על-פי המחזה העברי הראשון "צחות בדיחותא דקידושין" מאת יהודה סומו איש מנטובה, מהתלה בשני חלקים, מעובדת, משוכתבת ומבוימת בידי יוסף מילוא, התיאטרון העירוני חיפה, שנות השמונים.

לקריאה נוספת

• בנימין תמוז (עורך), ספר התיאטרון הקאמרי בחג העשור: 1944–1954, תל אביב: דפוס הארץ, תשט"ו.
• יוסף מילוא, 'התיאטרון - מקומו ומיקומו בחברה הישראלית', מגוון: לשאלות מדינה וחברה 17 (תשל"ז 1977).
• דורית ירושלמי, 'יוסף מילוא: התשוקה לעונג, תיאטרון 1, 3 (תש"ס), 90–97.

קישורים חיצוניים

• יוסף מילוא, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• פרטים על יוסף מילוא בארכיון יחיאל אורגל, בספרייה הלאומית
• מידע על יוסף מילוא בקטלוג הספרייה הלאומית
• דוד תדהר (עורך), "יוסף מלוא (פסובסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2196
• ד. דיוקנאי, ראשים בישראל: יוסף מילוא, מעריב, 18 בפברואר 1955
• אברהם שאנן, יוסף מילוא והאוואנגרדיזם, דבר, 15 בפברואר 1963, המשך
• אהרן דולב, אורח נטה ללון ... בקאמרי, מעריב, 8 בפברואר 1963
• אליהו מרקוביץ, חצי יובל ל"מהפכת הילדים": חיפה חוגגת את 25 שנות הבמאות של יוסף מילוא, מעריב, 5 ביולי 1963
• חוה נובק, כל העולם במה: השוחה נגד הזרם, דבר, 7 בינואר 1965
• אריאלה ראובני, "כאשר יורד המסך – נשארים רק הזכרונות": שיחה עם יוסף מילוא, דבר, 30 באפריל 1968
• משה נתן, יוסף מילוא: ההרפתקן של התיאטרון הישראלי, דבר, 7 באוגוסט 1964
• יוסף לפיד, מדברים עליהם השבוע: פפו הולך בשדה קוצים, מעריב, 8 בספטמבר 1967
• רחל אורן, הוא הלך בשדות, דבר, 8 בדצמבר 1967, המשך
• יורם קניוק, צחות בדיחותא דפפו (תיאטרון עירוני חיפה), דבר, 10 בנובמבר 1968
• נילי פרידלנדר, מלים של מילוא, מעריב, 30 באוקטובר 1969
• חיים נגיד, יוסף מילוא חוזר הביתה, "מעריב", 25 בדצמבר 1987, באתר עיתונות יהודית היסטורית
• מרב יודילוביץ', אולם הקאמרי ייקרא ע"ש יוסף מילוא, באתר ynet, 16 ביולי 2008
• מיכאל הנדלזלץ, תרומתו הגדולה של יוסף מילוא לתיאטרון הישראלי נשכחה, באתר הארץ, 1 ביוני 2016
• ליאת שטייר-לבני, דמות הצבר המיתולוגי בסרט "הוא הלך בשדות": קריאה מחודשת, כיוונים חדשים 15, תשס"ז 2007, עמ' 304-290, באתר ההסתדרות הציונית העולמית
• כרטיס הקבר של יוסף מילוא, באתר הר הזיתים