חוברה מדברית
 חוברה מדברית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| |
| שם מדעי | |
 Chlamydotis macqueenii
| |
| תחום תפוצה | |
|
חוברה מדברית (שם מדעי: Chlamydotis macqueenii) היא מין של עוף מהסוג חוברה שבמשפחת החובתיים והיא המין היחיד במשפחה שחי בישראל. היא קרובה מאוד למין חוברה צפון-אפריקאית ובעבר נחשבה לתת-מין שלה.
מאפיינים
אורכה של חוברה זו עד 65 ס"מ ומוטת כנפיה עד 140 ס"מ. היא בעלת נוצות אפורות-בהירות עם כנפיים וראש כתומים בהירים ומנומרים בחום. לחוברה פס שחור לאורך העורף, עיניים צהובות גדולות ומקור קצר ואפור. הזנב שחור והרגליים צהובות ובעלות אצבעות חזקות. הבטן לבנה.
החוברה חיה באזורים פתוחים שונים ואף במדבריות. תפוצת החוברה, מחצי האי סיני ומזרחה עד למונגוליה בצפון ופקיסטן בדרום.
חוברה זו שוכנת קרקע ומסוגלת לרוץ במהירות גבוהה. היא ניזונה מזרעים, פירות קטנים, חרקים ועוד חסרי חוליות וזקוקה לכמות קטנה של מים.
תפוצה
חוברת מקווין מקננת במרכז אסיה, מסיני ומזרחה, דרך חצי האי ערב עד לרמות הגבוהות של סין ומונגוליה.
חוברת מקווין מקננת במרכז אסיה, מסיני ומזרחה, דרך חצי האי ערב עד לרמות הגבוהות של מרכז אסיה, סין ומונגוליה. החוברה מעדיפה סביבה מדברית או חולית צחיחה בה היא מוסווית היטב בסביבתה.
ההערכה היא כי בישראל נותרו כ-500 חוברות, המרוכזות במספר אזורי קינון בנגב ובערבה. במהלך העשור האחרון הצטמצמה אוכלוסיית החוברות בכ-20 אחוז, והיא נמצאת עתה בסכנת הכחדה חמורה. החוברות נמצאות בנסיגה בכל תחומי תפוצתן בעולם, והוכרזו לאחרונה כמין בסכנת הכחדה עולמית.
הסיבות להיעלמותה קשורות בעיקר לציד לא חוקי, ולצמצום משמעותי בשטחי המחיה והקינון שלה. בנייה מואצת, הרחבת השטחים החקלאיים ושטחי המרעה, ותנועה מוגברת של רכבי שטח באזורי המחיה שלה. גורמים אלה אחראיים גם להתרבות האויבים הטבעיים שלה, בעיקר עורבים שחורים, תנים ושועלים, החיים בסמוך לאזורים מיושבים.
בתרבות
במרץ 2007 מוסף הארץ הכריז על החוברה כקמע החדש שלו[1].
קישורים חיצוניים
- תמר נהרי, שלום, חוברה, באתר וואלה, 30 בספטמבר 2001
- ד"ר דפנה לביא, איזה צרות יש לחוברה?(הקישור אינו פעיל), טבע וארץ
- ארז ארליכמן, חוּבּרות בנגב: טיול שקט אל ציפור הנפש שלכם, באתר ynet, 21 באוגוסט 2012
הערות שוליים
- ^ שלום, חוּברה, באתר הארץ, 7 במרץ 2007
_male_(30270325416).jpg)