הקרב בשדה הקלברנט
מלחמה: פלישת הבַּלְכוֹת לגוֹנְדוֹר | ||||||||||||||||||||||
סוג העימות | קרב | |||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
תאריך | 2510[א] | |||||||||||||||||||||
מקום | שדה הקֶלֶבְּרַנְט | |||||||||||||||||||||
עילה | פלישת הבַּלְכוֹת לגוֹנְדוֹר | |||||||||||||||||||||
תוצאה |
| |||||||||||||||||||||
|
בלגנדריום של טולקין, הקרב בשדה הקֶלֶבְּרַנְט (באנגלית: Battle of the Field of Celebrant) היה קרב שנערך בין אנשי גוֹנְדוֹר והאֵאוֹתֵאוֹד, לבין הבַּלְכוֹת וקבוצת אוֹרְקִים.
רקע
ערך מורחב – פלישת הבלכות לגונדור
הבַּלְכוֹת היו עם מבני המזרח. הם יצאו לפשיטות לעיתים קרובות דרך יַעַראֹפֶל, עד שעמק האַנְדוּין מתחת לשדות הסיפנים נתרוקן מתושבים כמעט לחלוטין. קִירִיוֹן, שליט גוֹנְדוֹר, התקשה להחזיק בקו האַנְדוּין.[1] הוא הבחין בחורף 2509[א] שיש הכנות למלחמה לכל אורך גבולותיו הדרומיים של יַעַראֹפֶל. בשעת הדחק הזאת הוא נזכר באֵאוֹתֵאוֹד, שעזרו לגוֹנְדוֹר בעבר. הוא שלח שישה פרשים ושלח אותם בזוגות בהפרשים של יום. רק פרש אחד, ששמו בּוֹרוֹנְדִיר, הצליח להגיע אל האֵאוֹתֵאוֹד. על השאר לא ידוע דבר, מלבד בן זוגו של בּוֹרוֹנְדִיר, שנהרג בחצים. בּוֹרוֹנְדִיר הגיע לבסוף אל האֵאוֹתֵאוֹד כעבור חמישה ימים, שבשניים מהם לא אכל כלל.[2] מנהיג האֵאוֹתֵאוֹד באותם ימים, אֵאוֹרְל, חשב מעט ואמר: ”בוא אבוא. אם תיפול מוּנְדְבּוּרְג, אנה נימלט מפני האופל?”[3] והחזיק את ידו את בּוֹרוֹנְדִיר כאות להבטחתו. אֵאוֹרְל יצא בכל עוצמתו: כ-7,000 פרשים וכמה מאות קשתים רכובים. הוא בעצמו יצא בראש הצבא, כשבּוֹרוֹנְדִיר מימינו ומראה לו את הדרך.[3] בשלב זה קָלֵנַרְד'וֹן הוצפה בבני המזרח ובאוֹרְקִים.[4]
הצדדים הלוחמים
גוֹנְדוֹר
ערך מורחב – גונדור
גוֹנְדוֹר נודעה בתחילתה כממלכה בעלת כוח גדול, ואף בשיאה שלטה ממזרחה בחלק רב מארץ ר'וּן, ומדרום בשטחים גדולים לא פחות מארץ הָרָד, והמלכים שמעבר לגבול נתנו לגוֹנְדוֹר מס עובד רב.[5] אולם, בעקבות אסונות רבים שנפלו עליה בזה אחר זה, צבאה נחלש ויכולתה לפעול צבאית מחוץ לגבולותיה נעלמה כמעט לחלוטין.[ב]
האֵאוֹתֵאוֹד
האֵאוֹתֵאוֹד ספגו הרבה אבדות במלחמות עם רוכבי הקרונות. עם זאת, לאחר שאלו נגמרו, הם שגשגו מאוד, עד שארצם כבר לא הספיקה להם.[6] דבר זה מכך שאֵאוֹרְל יצא בכל עוצמתו, שהייתה כ-7,000 פרשים וכמה מאות קשתים רכובים.[3]
הבַּלְכוֹת
ערך מורחב – בלכות
לבַּלְכוֹת היו חימוש דל ולא היו להם פרשים רבים, בגלל שהשתמשו בסוסיהם בעיקר לסחיבת משאות, אבל הם פיצו על המחסור בנשק במספרם הרב. כמה מהם נלחמו בקרונות (כמו רוכבי הקרונות, שהיו כנראה קרוביהם).[7]
מהלך הקרב
תחילת הקרב
קִירִיוֹן חזה את ההתקפה ויצא בראש כל הכוח שעלה בידו לאסוף, אך איחר את המועד: לאחר שהבַּלְכוֹת בנו בסתר צי גדול של סירות ורפסודות על גדות האַנְדוּין המזרחיות, חצו בסערה את הנהר והפיצו את המגינים לכל עבר. צבאו של קִירִיוֹן נותק ונהדף צפונה אל מעבר לצלוּל-זרם, שם תקף אותו צבא אוֹרְקִים מהרי האובך.[8]
המפנה
האֵאוֹתֵאוֹד באו על האויב מעורפו. באותו רגע שבו כמעט הובס צבאו של קִירִיוֹן, נשמעו קרנות המלחמה של האֵאוֹתֵאוֹד, והפרשים תקפו את האויב מעורפו. מצבו של הקרב התהפך והאויב נהדף בטבח גדול אל מעבר לצלוּל-זרם.[8]
טקטיקה
הקרב בשדה הקֶלֶבְּרַנְט היה קרב בלתי הוגן בעליל. צבא הבַּלְכוֹת ככל הנראה היה גדול הרבה יותר משני הצבאות שהיו נגדו גם יחד, מה שגדל כשהתווסף אליו צבא האוֹרְקִים. ככל הנראה, הדבר היחיד שהכריע את הקרב היה התקפת האֵאוֹתֵאוֹד מעורפו של האויב, כך שלא היה יכול להגיב ביעילות ונפוץ במהרה.
תוצאות הקרב
בימים הבאים אֵאוֹרְל טיהר את כל קָלֵנַרְד'וֹן מהפולשים אליה.[ג][4] כאות תודה לעזרתם במלחמה, קִירִיוֹן, שליט גוֹנְדוֹר, נתן לרוֹהִירִים את מחוז קָלֵנַרְד'וֹן שיתיישבו בו, והוקמה ממלכת רוֹהָן.[9] מאז שתי הממלכות היו מחויבות לעזור זו לזו בשעת צרתן.[10]
קישורים חיצוניים
- הקרב בשדה הקלברנט, באתר האנציקלופדיה של ארדה
- הקרב בשדה הקלברנט, באתר Tolkien Gateway (ב־English)
ביאורים
הערות שוליים
- ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1027
- ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 330
- ^ 1 2 3 ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 331
- ^ 1 2 3
The History of Rohan: The Early Years | Tolkien Explained, סרטון בערוץ "Nerd of the Rings", באתר יוטיוב (אורך: 17:24)
- ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1030
- ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 336
- ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 329
- ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1026
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 337-338