הפטרוס בעצם הרקה

תבנית {{אנטומיה}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

הפטרוס (החלק הסלעי) בעצם הרקה הוא חלק מעצם הרקה בצורת פירמידה, בבסיס הגולגולת, בין עצם היתד ועצם העורף. הוא ניצב ומוטה קדימה ומעט למעלה, ויש לו בסיס, שיא, שלושה משטחים, שלוש זוויות וחללים – מרכיבי האוזן הפנימית. הפטרוס הוא אחד מהחלקים הבסיסיים בגולגולת. מקור השם הוא המילה הלטינית petrosus, כלומר "דמוי אבן, קשה". זוהי אחת העצמות הצפופות ביותר בגוף.

בסיס

הבסיס הוא מיזוג עם משטחים פנימיים של חלקים מעצם הרקה: החלק הקשקשי של עצם החרט (הטמפורלית) (אנ').

שיא

השיא מחוספס ולא אחיד. הוא נכנס בזווית בין הגבול האחורי של החלק הרחב של עצם היתד לבין בסיס עצם העורף; הוא סמוך לפתח הפנימי של תעלת הראש (אנ'), ומהווה את גבול נקב ה-lacerum (אנ').

משטחים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

בחקר האבולוציה

לפטרוס של עצם הרקה נודעת חשיבות באבולוציה של האדם בגלל תכונת שימור מיוחדת. מחקר הדנ"א העתיק התפתח מאוד בעשור האחרון ומנפק תובנות חדשות. עקב אכילס של המחקר הזה בארץ ישראל הוא השימור הגרוע של החומר הגנטי בשלדים בני יותר מכמה אלפי שנים. מחקר שפורסם ב-2016 בכתב העת Nature הצליח להתגבר על מכשלת השימור על ידי הוצאת דנ"א עתיק במצב טוב יחסית מאזור הפטרוס. חלק קשיח זה, המוגן בתוך הגולגולת, משמר דנ"א באופן טוב בהרבה מאשר חלקי שלד אחרים. המחקר השווה דנ"א עתיק של שישה פרטים שנקברו במערת רקפת, בית קברות בן כ-14,000 שנים מהתרבות הנאטופית והעלה כי אנשים אלה היו אבות החקלאים הראשונים בתקופה הנאוליתית באזור ארץ ישראל. נכון לשנת 2016, אלה שלדי האדם הקדומים ביותר במזרח התיכון מהם הופק בהצלחה דנ"א עתיק.