הנרי החמישי (סרט, 1989)

תבנית {{סרט}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

הנרי החמישי הוא סרט קולנוע אודות הנרי החמישי, מלך אנגליה, המבוסס על המחזה "הנרי החמישי" מאת ויליאם שייקספיר (וכולל גם חלקים מתוך המחזות הנרי הרביעי, חלק ראשון והנרי הרביעי, חלק שני). את הסרט ביים קנת בראנה כעבודתו הראשונה כבמאי והוא אף משחק את התפקיד הראשי בסרט. בנוסף מככבים בסרט דרק ג'קובי בתפקיד המספר ("המקהלה"); רובי קולטריין כג'ון פלסטף; פול סקופילד כשארל השישי, מלך צרפת; איאן הולם כפלואלן; אמה תומפסון כקתרין דה ולואה ואחרים. זהו העיבוד הקולנועי השני לסאגה השייקספירית, הראשון נעשה על ידי לורנס אוליבייה שביים את הסרט משנת 1944 וכיכב בו. הסרט זכה ל-100% ביקורות חיוביות באתר Rotten Tomatoes ומדורג בו כעיבוד הקולנועי הטוב ביותר למחזה שייקספירי. בראנה היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר ופרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר. הסרט זכה בפרס אוסקר לעיצוב התלבושות הטוב ביותר, הוא זכה בפרס באפט"א לבמאי הטוב ביותר ובפרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקן ולבמאי הטוב ביותר.

ההפקה

התסריט נכתב על ידי בראנה והוא ערוך מתוך הטקסט השייקספירי המקורי של הנרי החמישי, עם "פלאשבקים" הכוללים תמונות מתוך הנרי הרביעי, חלק ראשון (בעיקר תמונה 4 ממערכה 2) המגוללות את חייו של הנרי כנסיך צעיר והולל במסבאות לונדון (הנסיך האל), יחד עם פלסטף, ברדולף, פיסטול וחבריהם. זאת כיוון שפלסטף אמנם מוזכר במחזה הנרי החמישי אך אינו מופיע כדמות על הבמה, כמו גם עברו של הנרי, החיוני לתפיסת הדמות שלו. כן נכללת במחזה התנכרותו של הנרי לפלסטף מתוך הנרי הרביעי, חלק שני.

הסרט הופק על ידי ברוס שרמן בסיוע ה-BBC. הצילומים החלו ב-31 באוקטובר 1988 והסתיימו ב-19 בדצמבר. בערך 60% מהצילומים נערכו באולפן קולנוע בעוד סצנות הקרבות צולמו בשדה סמוך, בשפרטון.

מבקרים נוהגים להשוות את הפקתו של בראנה עם הפקתו של אוליבייה. ההפקה מ-1944 הייתה מסוגננת ואמנותית יותר, בעוד בראנה חתר לריאליזם. כך, למשל, סצנת קרב אז'נקור מצולמת בשדה בוצי וכוללת תקריבים של פגיעות-חרב, הרג ודם. הסצנות הקומיות בוימו באופן דרמטי ולירי יחסית, ולא כסלפסטיק כמו אצל אוליבייה. כך מוצגות הסצנות, שההומור בהם אינו מצחיק קהל מודרני, כבדיחות ישנות בהן נזכר הנרי המבוגר יותר והריחוק הרגשי של הקהל נמנע. דרק ג'קובי, בתפקיד המקהלה, מתפקד כמספר מודרני בסרט תיעודי, פונה היישר אל הקהל כשהוא ניצב בזירות ההתרחשות (פרט לפרולוג הנישא מעל במה ריקה כמו בתיאטרון).

מוזיקה

המוזיקה לסרט נכתבה כולה על ידי המלחין פטריק דויל ובוצעה על ידי התזמורת הסימפונית של ברמינגהאם בניצוחו של סיימון ראטל. הפסקול ראה אור בחברת התקליטים EMI. המלחין עצמו מופיע בסרט בתור החייל הראשון המתחיל לשיר את ההמנון Non Nobis, Domine בשדה הקרב באז'נקור לאחר תום הלחימה. דויל זכה בפרס איבור נובלו לשיר הסרט הטוב ביותר עבור Non Nobis, Domine.