המוח האמצעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תבנית {{אנטומיה}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.
המוח האמצעי
מיקום המוח האמצעי במוח האנושי.

המוח האמצעי או המוח התיכון (TA: Mesencephalon) הוא חלק של המוח הממוקם בחלקו העליון של גזע המוח.

בקצהו התחתון, המוח האמצעי מחובר לפונס, ובקצהו העליון למוח הביניים (תלמוס, היפותלמוס ועוד).

קליפת המוח הקדם-מצחית מקבלת שלוחות חזקות מתאי עצב דופמינרגיים של המוח האמצעי[1].

חלקי המוח האמצעי

חלוקה של המוח האמצעי

המוח האמצעי כולל בתוכו את הטקטום, הטגמנטום, הרגליות של המוח הגדול ועוד מספר גרעינים ואלומות עצב.

  • טקטום (tectum) - משמעות השם היא "גג".
  • טגמנטום (tegmentum) - משמעות השם "הכיסוי". מכיל מספר אזורים וגרעינים שונים, ביניהם:

מעורבות במערכת החיזוק

ערך מורחב – מערכת החיזוק

מערכת החיזוק היא מכלול המבנים והמסלולים העצביים במוח שיוצרים תחושה של עונג בתגובה לגירויים מסוימים. מערכת זו משפיעה על ההתנהגות בכך שהיא "מחזקת" התנהגויות מסוימות ומגדילה את הסיכוי שיחזרו על עצמן בעתיד.

מבנים מוחיים המקושרים למערכת החיזוק באופן משמעותי מעוצבבים על ידי שלוחות דופמינרגיות מהמוח האמצעי[3]. לתאי העצב הדופמינרגים של המוח האמצעי יש תגובה חזקה לחיזוקים ותפקיד חיוני ביצירה של מוטיבציה חיובית[4].

התפתחות המוח האמצעי

במהלך ההתפתחות העוברית, המוח האמצעי נוצר מהבועית האמצעית מבין השלוש שיוצאות מתוך צינור העצבים ליצור את המוח. במוח מפותח לגמרי, המוח האמצעי הוא הכי פחות ממוין מבין שלוש הבועיות.

מבחינה אבולוציונית, המוח האמצעי נחשב לחלק קדום במוח המשותף לרוב החוליתנים (ארכיפאליום).

גלריית תמונות

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המוח האמצעי בוויקישיתוף   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.

הערות שוליים

  1. ^ Ranganath, A., & Jacob, S. N. (2016). Doping the mind: dopaminergic modulation of prefrontal cortical cognition. The Neuroscientist, 22(6), 593-603.
  2. ^ 1 2 Mark R. Rosenzweig, Arnold L. Leiman, S. Marc Breedlove (1999). Biological psychology: an introduction to behavioral, cognitive, and clinical neuroscience. 2nd ed. Sunderland, Massachusetts: Sinauer Associates.
  3. ^ Tripp, G., & Wickens, J. R. (2009). Neurobiology of ADHD. Neuropharmacology,57(7), 579-589.
  4. ^ Bromberg-Martin, E. S., Matsumoto, M., & Hikosaka, O. (2010). Dopamine in motivational control: rewarding, aversive, and alerting. Neuron, 68(5), 815-834.


ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.