המבט

המבט
Don't look now

עטיפת ה-DVD של הסרט בעברית
עטיפת ה-DVD של הסרט בעברית
בימוי	ניקולס רוג
הופק בידי	פיטר קטז
תסריט	אלן סקוט כריס בריאנט
שחקנים ראשיים	ג'ולי כריסטי דונלד סאת'רלנד
חברה מפיצה	סרטי פרמאונט
הקרנת בכורה	16 באוקטובר 1973
משך הקרנה	110 דקות
שפת הסרט	אנגלית
תקציב	1,100,000‏$
דף הסרט ב־IMDb

המבט (באנגלית: Don't Look Now) הוא מותחן בריטי-איטלקי הכולל מוטיבים על-טבעיים, המבוסס על סיפור קצר מאת דפנה דה מוריאה. הסרט בוים על ידי ניקולס רוג, ונכתב על ידי אלן סקוט וכריס בריאנט. הקרנת הבכורה העולמית של הסרט התרחשה ב-16 באוקטובר 1973 בתיאטראות וסט אנד. בישראל הקרנת הבכורה הייתה ב-1 ביוני 1974.

עלילה

זוג בריטי, לורה (ג'ולי כריסטי) וג'ון באקסטר (דונלד סאת'רלנד), המתקשה להתמודד עם מותה הטרגי של בתם הקטנה, תר אחר שינוי באווירה ומוצא את עצמו בוונציה, לשם מוזמן ג'ון במסגרת פרויקט שחזור כנסיות.

בוונציה הקודרת והאפלולית מתיידדת לורה עם שתי אחיות קשישות הטוענות כי הן "מתקשרות" עם בתם המתה, וכי גם לג'ון יכולת תקשור כזו, אותה הן מכנות "המבט". לורה נמשכת לשהות בחברתן כשהיא נאחזת בכל שביב תקווה לסוג של קשר עם בתה. ג'ון, לעומתה, חושד שהן צמד מאחזות עיניים, אך אינו מגלה ללורה כי הוא עצמו מדמה לראות את דמותה של בתו המתה חומקת ממנו בין סמטאות העיר. בצד הדברים, כביכול בעלילת משנה, מאוזכרים מעשי רצח המעידים על רוצח סדרתי הפועל בעיר ומצליח לחמוק מהמשטרה.

היגון הכבד ותחושות האשם של הזוג, חרדתם וכמיהתם לאפשרות של קשר על־טבעי, מטשטשים בהדרגה את הגבול שבין דמיון למציאות המסוכנת, והזוג נקלע לסחרחרת אירועים בלתי־נשלטת עד לשיאו הדרמטי והמפתיע של הסיפור בסוף הסרט.

הסרט

"המבט" מפורסם, בין השאר, בזכות העריכה הבלתי שגרתית של רוג (עורך: גריים קליפורד): סצנות קטועות עם מעברים אסוציאטיביים ביניהן, טשטוש בין מחשבה, דמיון והתרחשות אמיתית, קפיצות בזמן ומקום, מוטיבים חוזרים – הבלחי אור על מים, זכוכית נשברת, צבע אדום בוהק – ועמימות מתמשכת לכל אורכו: תחושת העל-טבעי קיימת בסרט במרומז בלבד, וגם בסופו רב הנסתר על הגלוי ושאלות רבות נותרות ללא מענה.

לסרט יצא שם גם בזכות סצנת האהבים האירוטית בין סאת'רלנד וכריסטי. גם סצנה זו ערוכה באופן לא שגרתי, כשמעשה האהבה שזור בתמונות משגרת ההתלבשות לקראת יציאה של הזוג לאחר מכן.

"המבט" מוגדר מותחן בעל מוטיבים על־טבעיים, אך בפועל מוקדו הוא רגשות "ארציים" וטבעיים של אהבה, אשמה וכאב על אובדן.