האורחת
| הופק בידי | Opéra Film, Cormons Film |
|---|---|
| תסריט | ויטוריו דה סטה, טונינו גרה (אנ'), לוסיל לקס (Lucile Laks) |
| עריכה | אמה לה שאנואה ( Emma Le Chanois) |
| שחקנים ראשיים |
ג'ואנה שימקוס מישל פיקולי |
| מוזיקה | ז'ורז' גארווארנץ (אנ') |
| צילום | לוצ'אנו טובולי (אנ') |
| מדינה |
 צרפת |
| חברה מפיצה |
Les Films Fernand Rivers (בצרפת)[1] Panta Cinematografica (באיטליה) |
| הקרנת בכורה | צרפת - 31 באוקטובר 1969 |
| משך הקרנה | 105 דקות |
| שפת הסרט | צרפתית, איטלקית |
האורחת (בצרפתית: L'Invitée, באיטלקית: L'invitata) הוא סרט מסע צרפתי-איטלקי בבימויו של הבמאי האיטלקי, ויטוריו דה סטה (אנ') משנת 1969. את דמויות שני הגיבורים מגלמים ג'ואנה שימקוס ומישל פיקולי.
עלילה
אן (ג'ואנה שימקוס) היא שרטטת צעירה. היא מופתעת בלילה כשלוראן, בן זוגה, שב לדירתם בפרבר של פריז מוועידה, כשהוא מלווה בצעירה אורחת. הוא מציג אותה כידידתו אשר מחפשת מורה למשחק ומבקש שתישן בדירתם בלילה. אן נענית בתחילה לבקשה ומכינה לשניים אוכל, אך מבינה בהמשך הלילה כי לוראן בוגד בה עם הצעירה. היא נוטשת את הבית ומגיעה למקום עבודתה לפנות בוקר.
כשמגיע הבוס שלה לעבודה, האדריכל פרנסואה (מישל פיקולי), הוא מוצא אותה ישנה על הספה ושבורה נפשית. הם אינם מכירים היטב ואן מספרת לו שהיא רוצה להגיע לדרום צרפת כדי להיפגש עם חברים. פרנסואה מציע לה להצטרף אליו לנסיעה ארוכה דרומה אל בזאנסון שם הוא אמור לבקר בפרויקט בניה גדול שהוא מעורב בו ובהמשך, לפגוש את אשתו בבית החוף שלהם בקוט ד'אזור. הזמן הוא עיצומו של החורף - כל הדרך הם נוסעים בגשם. הם עוצרים בכנסיית נוטרדאם די או. כשהם מגיעים אל פרויקט פלאנואז (אנ') בבזאנסון יש שלג בכל מקום, דבר המקשה על העבודות ועל נסיעתם. לאחר ניסיון כושל של אן להתקשר אל בן זוגה היא נשברת ובורחת בשלג. פרנסואה רודף אחריה ומשכנע אותה להמשיך איתו בנסיעה.
הם מגיעים למאפיה כפרית ובה אופה ידידותי השמח בחלקו ובחייו. הם נהנים מהאוכל, ישנים (בנפרד) ובבוקר אורחים בחתונה במשפחת האופה. חווייתם החיובית שם מחזקת את הקשר ביניהם. הם ממשיכים בדרכם ומגיעים למכר של פרנסואה, פול - פסל החי ויוצר בסמוך למחצבה מקורה. פרנסואה שם לב כי אן מתעוררת לחיים בנוכחות הפסל. הוא יוצא לזמן קצר מבית הפסל וכשהוא חוזר הוא מבין שהפסל ואן נמצאים ביחידות בקומה העליונה. הוא מרעיש כדי שידעו על קיומו והפסל יורד מיד ובעקבותיו כעבור זמן קצר גם אן, המצטרפת לאחר התלבטות קלה אל פרנסואה במכוניתו. פרנסואה, שפיתח בינתיים רגשות אל אן, נפגע מ"בגידתה" ופותח בנסיעה מטורפת ומסכנת חיים המסתיימת בתאונה קלה וירידה לשוליים.
הם מגיעים לעיר החוף סנט מארי דה לה מר (אנ') שבה נמצא ביתו של פרנסואה ואן יורדת מהמכונית ונפרדת מפרנסואה, אבל הוא מחליט להזמין אותה לביתו. בבית החוף פרנסואה ואן מתנשקים ומקיימים יחסים. לאחר שהם מתלבשים מגיעה אשתו של פרנסואה ואן מוצגת בפניה. אשתו של פרנסואה חושדת שיש להם רומן, אך מגיבה באיפוק. בסיום, אן יוצאת מחוץ לביתו של פרנסואה, היא צופה דרך החלון בפרנסואה המנסה לפייס את אשתו. היא ממשיכה ברגל אל החוף הקרוב, שם היא מוצאת על קו המים מכונית מרצדס ספורט שחורה השייכת לבן זוגה, וניגשת אליה.
קבלה
למרות שהסרט התקבל בהערכה על ידי אלברטו מוראביה ופייר פאולו פאזוליני, הוא לא זכה להצלחה מסחרית,[2] ובמידה רבה נשכח.[3]
ביקורת
עם יציאת הסרט, הישווה ז'אן דה ברונצ'לי (אנ') בביקורתו בלה מונד, את סרטו של דה סטה לסרטים המפורסמים של קלוד ללוש באותה תקופה שעסקו בנושא הזוגיות: "גבר ואישה" (1966) ו"לחיות בכדי לחיות" (אנ') (1967). הוא טען כי כדי לתאר את הקשרים הרומנטיים ויטוריו דה סטה בחר בדרך הצרה של כנות וצניעות. הוא מצא את הסרט דומה יותר בסגנונו לסרטו של רוברטו רוסליני, "מסע לאיטליה" (אנ') (1954). דה ברונצ'לי כתב: "זהו סרט ללא חום, ללא פָּאנָאש וללא גימיקים, מעיק ועמום כמו הנופים המושלגים שבהם הוא מתרחש. סרט בגוון אחד המעדיף ניואנס על זוהר, אפרוריות על עזות, פרטים מדויקים וחושפניים על פני פיצוץ דרמטי. הכול נאמר כאן במילים מצועפות, והשתיקות חשובות אף יותר מהמילים... עם זאת, אפשר למתוח ביקורת על "האורחת" בשל סכמטיות מסוימת. יש משהו מלאכותי בקפדנות שבה כל שלב במסע מסמן שלב חדש באבולוציה הפסיכולוגית של הדמויות.".[4]
המבקר ג'ף סטאפורד כתב ב-2019: "האורחת" מציג מסע כביש מהורהר ומלנכולי שבו לא מתרחשת רעידת אדמה או טראומה. עם זאת, החוויה הופכת למשמעותית עבור שני הנוסעים, שכן המחשבות והרגשות הפנימיים שלהם נחשפים, לא כל כך באמצעות דיאלוג אלא באמצעות מחוות, מבטים ואינטראקציות עם אנשים אחרים לאורך הדרך.[3] כמו מבקרים נוספים הוא עומד על המפנה האירוני בעלילה, בשעה שאן שנפגעה בתחילת הסרט מהאורחת הלא קרואה, הופכת בעצמה לאורחת לא קרואה הפוגעת באשתו של פרנסואה. נראה שהמבנה הסיפורי המעגלי של "האורחת" (בהפצה לאנגלית שם הסרט היה "The Uninvited" (הלא מוזמנת)) מעיד על כך שכל מערכות היחסים הן ארעיות, בנות־חלוף או אשליה בכל הנוגע לנישואים. לדעתו, הבמאי דה סטה לעולם אינו נוקט במלודרמה או רגשנות בתיאורו את אן ופרנסואה. במקום זאת הוא נוקט בגישה הומניסטית יותר, מתבוננת מבחוץ אך גם אינטימית ולא תלושה. את ביקורתו הוא מסיים בביקורת חיובית לשחקנית ג'ואנה שימקוס ואומר כי היא עושה עבודה הראויה להערצה של העברת קשת של רגשות ומצבי רוח עם מינימום דיאלוג.[3]
צוות השחקנים
- ג'ואנה שימקוס - אן
- מישל פיקולי - פרנסואה
- ז'אק פרן (אנ') - לוראן, בן זוגה של אן
- ז'אק ריספאל (אנ') - האופה
- פול בארז' (צר') - הפסל
- קלוטילד ז'ואנו (צר') - אשתו של פרנסואה
- אלבר דנייאן (צר')
- לורנה היילברון (אנ') - לורנה, האורחת
קישורים חיצוניים
- Cinema Sojourns באתר ,Jeff Stafford, Vittorio De Seta’s L’Invitata
L'invitata, סרטון באתר יוטיוב (באיטלקית)
הערות שוליים
- ^ L'Invitée (1969) Vittorio De Seta, באתר Ciné-Ressources (בצרפתית)
- ^ [https://palermo.repubblica.it/cronaca/2011/11/29/news/e_morto_vittorio_de_seta_padre_dei_documentaristi-25792701/ E' morto Vittorio De Seta padre dei documentaristi], לה רפובליקה, 29 בנובמבר 2011, (באיטלקית)
- ^ 1 2 3 Cinema Sojourns באתר ,Jeff Stafford, Vittorio De Seta’s L’Invitata
- ^ Jean de Baroncelli, " L'INVITÉE " de Vittorio de Seta, לה מונד, 12 בנובמבר 1969