דרייב (סרט)
| כרזת הסרט בישראל | |
| כרזת הסרט בישראל | |
| מבוסס על | רומן של ג'יימס סאליס באותו השם |
|---|---|
| הופק בידי |
מישל ליטבק סיגל אדם |
| עריכה | מתיו ניומן |
| שחקנים ראשיים |
ראיין גוסלינג קארי מאליגן אלברט ברוקס בריאן קראנסטון אוסקר אייזק כריסטינה הנדריקס רון פרלמן |
| מוזיקה | קליף מרטינז |
| חברת הפקה |
Bold Films Odd Lot Entertainment Marc Platt Productions Seed Productions |
| הקרנת בכורה |
20 מאי 2011 (קאן) 16 ספטמבר 2011 (ארצות הברית) |
| משך הקרנה | 100 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| תקציב | 15 מיליון דולר |
| הכנסות | 81.4 מיליון דולר |
דרייב (באנגלית: Drive, מילולית "לנהוג") הוא סרט אמריקאי מסוגת דרמת פשע משנת 2011 בבימויו של ניקולס וינדינג רפן. התסריט, שנכתב על ידי חוסיין אמיני, מבוסס על רומן בעל אותו שם מאת ג'יימס סאליס. בסרט מככבים השחקנים ראיין גוסלינג, קארי מאליגן, רון פרלמן, בריאן קראנסטון, כריסטינה הנדריקס ואלברט ברוקס. עלילת הסרט עוקבת אחר פעלולן עלום שם שמחלטר כנהג שודים ומסתבך עם גנגסטרים מקומיים בלוס אנג'לס.
עלילה
נהג עלום שם הממעט בדיבורו עובד כמכונאי, פעלולן רכב ונהג מילוט לשודדים בלוס אנג'לס, קליפורניה. את העבודות השונות שלו הוא מקבל ממעסיקו וידידו שאנון, שמנהל מוסך. שאנון יוזם פגישה עם המאפיונר ברני רוז ושותפו נינו פאולוזי, ומבקש שיממן את תוכניתו לשלב את ה"נהג" במרוצי מכוניות. אחרי שרוז נוכח בכישורי הנהיגה החדים של הנהג הוא מסכים להוציא 300,000 דולר מכספו למימון התוכנית.
הנהג פוגש את שכנתו איירין ואת בנה הצעיר בניסיו בחנות מכולת, ומסיע אותם הביתה לאחר שמכוניתם מתקלקלת. הנהג ואיירין מפתחים קשר רומנטי שנקטע כשבעלה העבריין, סטנדרד גבריאל, משוחרר מהכלא. סטנדרד חייב דמי חסות מהזמן שבילה בכלא לכריס קוק, אחד מאנשיו של רוז. קוק תוקף את סטנדרד ומאיים לפגוע באיירין ובבנה אם סטנדרד לא ישדוד בית עבוט כדי להחזיר לו את החוב.
הנהג, שדואג לשלום איירין, מסכים לעזור לסטנדרד לשדוד את בית העבוט יחד עם בלאנש, שותפתו של קוק. השוד משתבש וסטנדרד נורה למוות על ידי בעל בית העבוט. בעוד הנהג ובלאנש נמלטים, הם נרדפים על ידי מכונית מסתורית. הם מתחמקים מרודפיהם ומסתתרים עם השלל בחדר במוטל, שם הנהג מגלה שסכום הכסף שנגנב גבוה בהרבה מהסכום שידע שיש בבית העבוט. הוא מאיים לפגוע בבלאנש אם לא תגלה לו מה באמת קורה, והיא מגלה שהמכונית שרדפה אחריהם שייכת לקוק, וכי הם תכננו לרמות את הנהג ואת סטנדרד. לפתע שניים מאנשיו של קוק מסתערים על חדרם במוטל; אחד מהם הורג את בלאנש ופוצע את הנהג, אבל הנהג גובר עליו והורג את שניהם.
במוסך, שאנון מציע לנהג להסתיר את הכסף, אך זה מסרב. הנהג יוצא בעקבותיו של קוק ומוצא אותו במועדון חשפנות, שם הוא מאיים להרוג אותו לפני שקוק מגלה שמתכנן השוד האמיתי היה נינו. הנהג מתקשר לנינו ומציע להחזיר לו את הכסף כדי לצאת מהפרשה, אבל נינו הזועם מסרב ושולח רוצח שכיר לבניין הדירות של הנהג ואיירין. בדירתו, הנהג מספר לאיירין הזועמת על השוד שהשתבש ויורד איתה במעלית במטרה לברוח, אבל לפתע שם לב לרוצח השכיר שנוכח איתם במעלית. הנהג מנשק את איירין לפני שהוא רומס למוות את הרוצח השכיר ברגלו ומשאיר אותה מבועתת.
נינו מגלה לברני שהכסף שהוחבא בבית העבוט שייך למשפחת הפשע האיטלקית מפילדלפיה, ושכשיתגלה שהכסף נלקח הם יעקבו אחרי הנהג וקוק ויגיעו לבסוף גם אליהם, לכן הם חייבים להרוג את כל המעורבים בפרשה. ברני רוצח את קוק, ואחרי ששאנון מסרב למסור לו את מקום הימצאותו של הנהג רוצח גם אותו.
כשהנהג מוצא את גופתו של שאנון הוא יוצא לנקום בברני ונינו. הוא מסווה את עצמו עם מסכת גומי שהשיג מעבודתו כפעלולן, עוקב אחרי נינו על דרך 1 ומתנגש בכוונה במכוניתו. נינו מנסה להימלט, אבל הנהג תופס אותו ומטביע אותו בחוף הים. הנהג מתקשר לאיירין ונפרד ממנה, ולאחר מכן יוצא לפגוש את ברני, שמבטיח לו שלא יפגע באיירין ובבניסיו אם הנהג יחזיר את הכסף. ברגע שהנהג מחזיר לו את הכסף ברני דוקר אותו בבטן, אבל הנהג מוציא את הסכין מבטנו והורג את ברני. למרות הפציעה המדממת בבטנו, הוא משאיר מאחור את הכסף ואת גופתו של ברני ונוהג אל תוך הלילה.
צוות השחקנים
- ראיין גוסלינג – הנהג
- בריאן קראנסטון – שאנון
- אלברט ברוקס – ברני רוז
- רון פרלמן – נינו פאולוזי
- קארי מאליגן – איירין גבריאל
- אוסקר אייזק – סטנדרד גבריאל
- קאדן לאוס – בניסיו גבריאל
- כריסטינה הנדריקס – בלאנש
- ג'יימס ביברי – כריס קוק
הפקה וביקורות
הסרט צולם כולו בלוס אנג'לס, קליפורניה, עם תקציב של כ-15,000,000 דולר.[1] קיימים הבדלים רבים בין הרומן לסרט, אם כי האווירה מהרומן נשמרת. האירועים שמחולקים בספר לשני מישורי זמן שונים (בעבר ובהווה של הגיבור), מרוכזים בסרט בסדר כרונלוגי ללא שילוב של פלאשבקים בנרטיב. הבמאי ציין שהסרט הושפע מהסרטים בוליט (1968) ויום הארבה (1975), וכי הוא מהווה מחווה ליוצר הקולנוע אלחנדרו חודורובסקי.
הסרט קיבל שבחים עת הוקרן לראשונה בתחרות ה-64 בפסטיבל קאן ואף זכה לקימת כבוד בסיום ההקרנה. כמו כן זכה הסרט בפרס הבמאי בתחרות. הוא הופץ לבתי הקולנוע בארצות הברית ובאירופה בספטמבר 2011, וזכה לשבחי הביקורות; אתר Rotten Tomatoes המרכז ביקורת קולנוע העניק לסרט ציון 8.2, אם כי מבקרים אחדים, בהם דייוויד אדלסטיין מהניו יורק טיימס, הגדירו את הסרט כ"זבל איכותי" עקב האלימות הקיצונית והירודה בסרט.[2] הופעותיהם של גוסלינג וברוקס זכו גם כן לשבחים.
לקריאה נוספת
- צחי כהן, לְמה דומה קולנוע? קריאות תרבותיות בקולנוע בן־זמננו, הוצאת כרמל, 2021, הפרק "ארץ המרדפים", עמ' 156–158.
קישורים חיצוניים
- אתר הסרט
- עינב שיף, "דרייב": המפתח לסרט נמצא בפסקול הייחודי שלו, באתר וואלה, 1 בנובמבר 2011
- אבנר שביט, "דרייב": ריאן גוסלינג מראה איך מייצרים פולחן, באתר וואלה, 3 בנובמבר 2011
- אורי קליין, "דרייב": הרבה יותר מעוד סרט אמריקאי בסגנון אירופי, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2011
- מאיר שניצר, מהירות מופרזת: על הסרט "דרייב", באתר nrg, 4 בנובמבר 2011
- יאיר רוה, "דרייב", ביקורת, בבלוג הקולנוע "סינמסקופ", 14 בנובמבר 2011
- יעל שוב, ביקורת על "דרייב"(הקישור אינו פעיל), באתר Time Out תל אביב, 10 בנובמבר 2011
הערות שוליים
- ^ FilmDistrict Drives To First Big AFM Deal
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
| פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי לסרט האקשן הטוב ביותר | |
|---|---|
|