דני דידרו

דני דידרו

דני דידרו; ציור: לואי-מישל ון לו ‏, 1767
לידה	לאנגר, ממלכת צרפת
מדינה

דני דִידְרוֹ (בצרפתית: Denis Diderot; ‏5 באוקטובר 1713 – 31 ביולי 1784) היה סופר ופילוסוף צרפתי, ממבשרי עידן הנאורות בצרפת.

דידרו כתב את האנציקלופדיה הגדולה - האנציקלופדיה המודרנית הראשונה, יחד עם ד'אלמבר, ז'אן-ז'אק רוסו ווולטייר (שנקראו "האנציקלופדיסטים"). הוא נרדף ונכלא בשל דעותיו, שכללו ביקורת נוקבת על החברה ועל המשטר וקריאה לכונן חברה שאינה כפופה לכנסייה, הפועלת על פי ערכי הרציונליזם, ומנוגדת למסורת הדתית של צרפת בזמנו. על עצמו העיד כך:

אינני שנון יש בי טוב יותר: פשטות, כנות, חום בנשמה, שכל שקל להציתו, נטייה להתלהבות, אהבה לטוב, לאמיתי, ליפה, נטייה לחייך, להעריך, לכעוס, לאהוד, לבכות.

ביוגרפיה

דידרו נולד בעיר לאנגר שבחבל שמפאן (כיום שמפאן ארדן), לאב שעסק בייצור סכינים. הוא היה מיועד לכמורה, למד בקולג' הישועי בעיר מולדתו, וב-1729 החל את לימודיו בקולג' הישועי לואי לה גראנד בפריז, שם קיבל תואר שני ב-1732. במקום לשמש ככומר הפך לשוליה אצל פרקליט פריזאי, היה מורה פרטי למתמטיקה, ועסק במכירת ספרים. הוא המשיך את לימודיו במתמטיקה, בלטינית, ביוונית, באנגלית ובאיטלקית. בשנת 1743 נשא לאישה את אנטואנט שאמפיון, קתולית אדוקה. כעבור שלוש שנים הייתה לו מאהבת - מאדם דה פואיזייה.

בשנת 1746 כתב את חיבורו "הרהורים פילוסופיים", שעלה בלהבות בהוראת הכנסייה. שלוש שנים מאוחר יותר כתב את "איגרת על העיוורים לשימושם של הרואים", שבעטיה ישב בכלא שלושה חודשים. הוא קרא את מישל דה מונטן ואת פייר בל, ונמשך לכתביהם של חכמי העת העתיקה, ובעיקר לכתבי הפילוסופים אפיקורוס, דמוקריטוס ולוקרטיוס. דידרו ראה את אלוהי התנ"ך כאכזרי, ואת הכנסייה הקתולית כמקור של בערות ורדיפה דתית. הוא קרא את פרנסיס בייקון, השתכנע בצורך לעסוק במחקר מדעי, והשתתף בהרצאות על ביולוגיה, על אנטומיה, על רפואה, על כימיה ועל פיזיקה, כהכנה לכתיבת האנציקלופדיה הגדולה.

בשנת 1751 יצא לאור הכרך הראשון של האנציקלופדיה הגדולה, שעורר את חמתם של חוגי הכנסייה, שהתייחסו לפילוסופים כאל אויבים. מספר המנויים על האנציקלופדיה, שהיוותה איום על המעמד האריסטוקרטי השליט, גדל מ-2,000 ל-4,000, וב-1759 היא נאסרה לפרסום, אם כי לא חל איסור על המשך עריכתה. ד'אלמבר שהשתתף בעריכה התפטר, ודידרו המשיך לכתוב ולערוך מאמרים של כותבים אחרים כעורך יחיד. בשנת 1765 יצא לאור הכרך האחרון, וב-1772 קיבלו המנויים את המהדורה הסופית, שכללה את כל הכרכים.

דני דידרו נפטר בפריז בשנת 1784, ונקבר בכנסיית סן-רוש שבעיר.

ספריו

• "הנזירה", תרגמה מצרפתית: ניצה בן-ארי. הוצאת ספרות יפה, 2009.
• "דיאלוגים", מצרפתית עידו בסוק, עורך מדעי עמוס הופמן, מאגנס, 2004
• "פאראדוקס השחקן", מתורגם, ספרית פועלים
• "ז'אק הפאטליסט ואדונו", מתורגם מצרפתית: אביטל ענבר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1980; הוצאה מחודשת: מנדלי מוכר ספרים ברשת, 2017.
• "בן-אחיו של רמו", מתורגם, ספרית פועלים
• "מכתב על העיוורים: לשימושם של הרואים"
• "כתבים אסתטיים - מבחר", מתורגם, מוסד ביאליק
• "על הנשים וסיפורים קצרים"

הנצחה

בשנת 1979 נקרא על שמו מכתש פגיעה על הירח.

בשנת 1998 גרנט מק'ראקן הכניס מונח "אפקט דידרו" בהקשר לתופעה שחקר דידרו.

לקריאה נוספת

• הפילוסופית מאת: פטר פרנגה. תרגום מגרמנית: יוסיפיה סימון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009

קישורים חיצוניים

• כתבי דני דידרו בפרויקט בן-יהודה
• אנציקלופדיה דידרו בגליקה - אתר של הספרייה הלאומית של צרפת
• שהם סמיט, הנזירה, דני דידרו, באתר הארץ, 4 בפברואר 2009
• מיקי לוי, "הנזירה": סיפור על חושך, באתר nrg‏, 23 במרץ 2009
• דני דידרו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי דני דידרו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• דני דידרו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)   
• דני דידרו (1713-1784), דף שער בספרייה הלאומית