דור גז

תבנית {{אישיות}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

דור גז מונייר הוא אמן רב-תחומי ואוצר. פרופ' גז מנהל את תוכנית הרזידנסי "מבוא ים", אוצר גלריה בצלאל לאמנות עכשווית, ראש התוכנית לתואר שני באמנויות (MFA) בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים ומייסד הארכיון הפלסטיני-נוצרי.

השכלה

פרופ' דור גז הוא בוגר המחלקה לצילום בבצלאל, בוגר לימודי מוסמך בתוכנית הבין-תחומית באמנות, לימודי אוצרות בחוג למוזיאולוגיה ולימודי דוקטורט בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. ספרו "אוריינטליזם טרום-ישראלי: דיוקן מצולם" ראה אור בהוצאת רסלינג (2015).

ביוגרפיה

דור גז מונייר נולד בשכונת בקעה, ירושלים. הוא אב לשני ילדים ומתגורר כיום ביפו. אביו, דניאל גז, יליד האי ג'רבה שבתוניסיה, ובמלחמת העולם השנייה הייתה משפחתו במחנות ריכוז נאציים. ואמו, ויולט מונייר גז, היא ערביה נוצרייה ילידת לוד. בין השנים 1995–2014 ניהלה את בית הספר רנה קסין שבירושלים, וכיום מנהלת תחום פדגוגיה ברשת בתי הספר דרכא.

עבודותיו עוסקות ביחסים בין טקסט לבין אמנות תוך התייחסות לתחומי יצירה מגוונים: ציור, צילום, ארכיטקטורה והלחנה מנקודת מבט אזורית. יצירותיו בוחנות אופני ייצוג חזותיים שונים תוך שימוש במגוון מדיומלי רחב, הכולל צילום, וידאו, סאונד, אנימציה, אינסטליישן, מיצבי תאורה ועוד.

בשנת 2006 החל לעבוד על פרויקט הארכיון הפלסטיני, שהתחיל באוסף תצלומים מהמחצית הראשונה של המאה העשרים של משפחת אמו מהערים יפו ולוד. עם תום לימודיו בבצלאל הציג תערוכות יחיד במוזיאון פתח תקווה לאמנות (2009) ובמוזיאון תל אביב (2011). שתי התערוכות עסקו בהשלכות של מלחמת 1948 על ערביי ישראל ועוררו דיון ציבורי נרחב. בשנת 2010 נפתחה תערוכת יחיד של עבודותיו במכון KW לאמנות עכשווית בברלין. במסגרת תערוכה זו הוצגו לראשונה חלקים מהארכיון שגז בנה. גז היה האמן הצעיר ביותר שזכה לתערוכת יחיד רחבת היקף בתולדות המוסד. בשנת 2013 הציג תערוכת יחיד שהתפרשה על כל חללי התצוגה של מוזיאון ה-Rose שבבוסטון וזכתה לשבחי הביקורת בעיתונות האמריקאית. בשנת 2014, שבע שנים לאחר סיום לימודיו במחלקה לצילום בבצלאל, מונה לראש המחלקה הצעיר בתולדות האקדמיה. בשנת 2015 הציג תערוכת יחיד ראשונה של אמן ישראלי במכון לאמנות עכשווית בלונדון (ICA). התערוכה השיקה פרויקט מתמשך של גז בשם "האדם החולה של אירופה", שחלקים ממנו הוצגו במוזיאונים ברחבי אירופה וארצות הברית בין 2015–2019.

קטלוגים העוסקים בעבודותיו של גז פורסמו במספר הוצאות מקומיות ובין-לאומיות, ביניהן New England Press, DISTANZ ו- A. M. Qattan Foundation.

תערוכות

כניסה לתערוכת היחיד המוזיאלית של דור גז במוזיאון לאמנות מודרנית, בוגוטה

גז הציג למעלה מחמישים תערוכות יחיד במוזיאונים ובחללי תצוגה בישראל ומחוצה לה, ובהם:

• מוזיאון האמנות מאן (MAN - Museo d'Arte di Nuoro), נואורו (2018);
• DEPO, איסטנבול (2017);
• המוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים (2017);
• המוזיאון לאמנות עכשווית בדטרויט (2016);
• המכון לאמנויות עכשוויות (ICA), לונדון (2015);
• המרכז לאמנות עכשווית (CCA), תל אביב (2015);
• מוזיאון האמנות רוז, בוסטון;
• Artpace, סן פרנסיסקו (2013);
• חדרי הפסיפס, המרכז לתרבות ואמנות ערבית עכשווית (the Mosaic Rooms, Centre for Contemporary Arab Culture & Art), לונדון (2013);
• מוזיאון קונסט-ורקה לאמנות בת זמננו, ברלין (2010);
• מוזיאון פתח תקווה לאמנות (2009).

גז השתתף בעשרות תערוכות קבוצתיות ובביאנלות ברחבי העולם, ובהן:

• מוזיאון בואנוס איירס לאמנות מודרנית (2016);
• טריאנלת החוף הצפוני לאמנות, דנמרק (2016);
• מוזיאון האמנות ות'רספון, גרינסבורו, קרוליינה הצפונית (2015);
• הפסטיבל הבינלאומי ה-17, ה-18 וה-19 לאמנות עכשווית וידאוברזיל, סאו פאולו (2011, 2013, 2015);
• הביאנלה ה-8 של ברלין לאמנות עכשווית (2014);
• מכון האמנות של קליבלנד (2014);
• מוזיאון הטריאנלה, מילאנו (2014);
• מרכז לאמנות עכשווית, טורון (2014);
• מוזיאון מטרופוליטן לצילום, טוקיו (2014);
• מוזיאון מקסי, רומא (2013);
• פאלה דה טוקיו, פריז (2012);
• הביאנלה ה-12 באיסטנבול (2011);
• המוזיאון לאמנות מודרנית, ליובליאנה (2010).

פעילות אקדמית

מרצה בבצלאל משנת 2009 וראש המחלקה לצילום בין השנים 2014–2017. החל מאוקטובר 2017 מכהן כראש התכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל. בדצמבר 2021 גז ייסד את גלריה בצלאל לאמנות עכשווית ברחוב הרצל 119 והוא מכהן כאוצר הראשי של הגלריה.

במסגרת תפקידו כראש המחלקה לצילום החל מהלך לשינוי מגדרי במבנה העסקה במחלקה, קידם מרצות לעמדות בכירות והעסיק מרצות חדשות.^{[דרוש מקור]}בשנת 2016 חודשו כלל תשתיות ההוראה של מעבדות הצילום האנלוגי ונפתחו לראשונה קורסים העוסקים בסאונד ובדימוי נע. עם כניסתו של גז לתפקיד ראש התוכנית לתואר שני באמנות ב-2017 הועשרה תוכנית הלימודים בקורסים העוסקים בזירת האמנות המקומית והאזורית^{[דרוש מקור]}. מערך הלימודים העיוניים נבנה מחדש ובמסגרתו נכללים לראשונה שיעורים בהנחיית מרצות.ים מהחברה הפלסטינית בישראל ומרצות.ים מרחבי העולם. תחת ניהולו של גז התכנית לתואר שני באמנויות עברה למשכן חדש ברחוב הרצל תל אביב. ב-2020 נפתחה מסגרת הוראה חלוצית באקדמיה בשפה האנגלית. התכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל היא התכנית היחידה באקדמיה שקולטת סטודנטים.יות בינלאומיים למסגרת לימודים מלאה.

קטלוגים של תערוכות יחיד

• Dor Guez: The Sick Man of Europe: The Composer, Museum for Islamic Art, Jerusalem, Texts by: Nazareth Karoyan, Hagop K. and Dor Guez, 2017
• Dor Guez: The Sick Man of Europe: The Architect, Museum of Contemporary Art Detroit, United States. Texts by: Chelsea Haines, Kamal P. and Dor Guez, 2015
• Dor Guez: The Sick Man of Europe: The Painter, ICA London, Texts by: Achim Borchardt-Hume, D.Guez and Dor Guez. Published by: A.M. Qattan Foundation and ICA, London, United Kingdom, 2015
• Dor Guez: 40 Days, The Mosaic Rooms, Texts by: Omar Al-Qattan, Mitra Abbaspour, and Dor Guez. Published by: Al-Qattan Foundation, Contemporary Culture from the Arab World, London, United Kingdom, 2013
• Dor Guez: 100 Steps to the Mediterranean, The Rose Art Museum, Texts by: Samir Srouji, Gannit Ankori, Dabney Hailey, and Dor Guez. Published by: New England Press, United States, 2013
• Dor Guez: Al-Lydd, KW Institute for Contemporary Art, Berlin. Texts by: Susanne Pfeffer, Felix Ensslin, Ariella Azoulay, and Dor Guez, Published by: DISTANZ Verlag, Berlin, Germany, 2010

• דור גז: גיאורגופוליס, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, טקסטים מאת: דרורית גור אריה, גיל איל ואריאלה אזולאי. יצא לאור על ידי מוזיאון פתח תקווה לאמנות, 2009
• דור גז: מטעי האומה, מוזיאון תל אביב לאמנות, טקסטים מאת: אלן גינתון, אפרת ליבני. יצא לאור על ידי מוזיאון תל אביב לאמנות במסגרת תערוכת פרס גוטסדינר, 2011

אוספים

גז מיוצג על ידי גלריה דביר תל אביב/בריסל/פריז, גלריה גודמן לונדון/יוהנסבורג/קייפטאון/ניו יורק וגלריה קרלייה גבאואר ברלין/מדריד.

עבודותיו נכללות באוספים פרטיים וציבוריים ברחבי העולם, ביניהם: טייט מודרן, לונדון; מרכז פומפידו, פריז; גוגנהיים אבו דאבי; מוזיאון ישראל, ירושלים; המוזיאון היהודי, ניו יורק; מוזיאון פרינסטון לאמנות, ניו ג'רזי; מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב; מוזיאון LACMA, לוס אנג'לס, אוסף FRAC, מרסיי; מוזיאון לאמנות מודרנית, בוגוטה; מוזיאון רוז, בוסטון ועוד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דור גז בוויקישיתוף   

• * דור גז, כאילו קפא הזמן במזרח, באתר "העוקץ", 4 בנובמבר 2015
• דור גז: אוריינטליזם טרום ישראלי: דיוקן מצולם, הוצאת רסלינג
• ריאיון טלוויזיוני של קובי מידן עם דור גז בתוכנית "חוצה ישראל", 14.1.2016
• דליה קרפל, האמן דור גז שם את הנכבה על השולחן של המוזיאון, באתר הארץ, 29 באפריל 2011
• טל ניב, יש אמת באמנות, באתר הארץ, 22 במרץ 2017
• רז, מיטל, "התערוכות שהבינו איך להתמודד באמנות עם המזרח התיכון", טיים אאוט תל אביב, 15.3.2017
• טל ניב, כל פרט חשוב בתערוכה של דור גז, באתר הארץ, 8 באפריל 2015
• איתן בוגנים, הפרש הטורקי של דור גז, באתר הארץ, 5 במרץ 2015
• עוזי צור, שני אמנים ישראלים חוזרים אל ערי הלבנט, באתר הארץ, 27 במרץ 2015
• חגית פלג-רותם, ‏לדור דור, באתר גלובס, 18 במרץ 2014
• שפי, סמדר, "אותיות תלויות", החלון, 12.3.2014
• עוזי צור, יופיו של הזיכרון, באתר הארץ, 20 בינואר 2012
• סמדר שפי, "גיאורגופוליס" של דור גז: שפה חזותית מורכבת, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2009
• אלי ערמון אזולאי, לא אוצר באדום, באתר הארץ, 6 במאי 2009
• חגי אולריך, הסוואה גלויה, תוהו, 13 בפברואר 2018