דה-קומוניזציה
דה-קומוניזציה הוא תהליך של פירוק מורשתם של מוסדות של מדינות קומוניסטיות (אנ') לרבות תרבות ופסיכולוגיה, במדינות הפוסט קומוניסטיות. משתמשים לרוב במונח בקשר למדינות לשעבר של הגוש המזרחי ומדינות ברית המועצות לשעבר כדי לתאר מספר שינויים משפטיים וחברתיים בתקופות הפוסט-קומוניזם שלהן לאחר המלחמה הקרה.
בחלק מהמדינות, דה-קומוניזציה כוללת איסורים על סמלים קומוניסטיים. בעוד שהם חולקים תכונות משותפות, תהליכי הדה-קומוניזציה התנהלו בצורה שונה במדינות שונות.[2][3]
ארגוני דה-קומוניזציה
חוקרים ותובעים
- צ'כיה - משרד התיעוד והחקירה של פשעי הקומוניזם
- סלובקיה – מכון ההנצחה הלאומי (Ústav pamäti národa)
- אסטוניה - הוועדה הבין-לאומית האסטונית לחקירת פשעים נגד האנושות
- גרמניה - הנציב הפדרלי לרשומות השטאזי (BStU)
- הונגריה – ועדת הזיכרון הלאומית[4]
- ליטא - המרכז הליטאי לחקר רצח עם והתנגדות
- פולין - המכון לזיכרון לאומי – הוועדה לתביעה של פשעים נגד האומה הפולנית
- רומניה – המכון לחקירת פשעים קומוניסטיים ברומניה
- מולדובה – הוועדה לחקר הדיקטטורה הקומוניסטית במולדובה
- אוקראינה - המכון האוקראיני להנצחה לאומית
העמדה לדין של קומוניסטים לשעבר
לאסטרציה (אנ') היא מונח המתייחס למדיניות ממשלתית העוסקת בהגבלת השתתפותם של קומוניסטים לשעבר, ובמיוחד אנשי מודיעין של המשטרה החשאית הקומוניסטית, בתפקידים פוליטיים ואפילו בתפקידים ציבוריים.
היחס למנהיגי מדינה קומוניסטים שהודחו
- אפגניסטן – מוחמד נג'יבאללה עונה והוצא להורג על ידי הטליבאן ב-1996, אף שלא הורשע בפשע.[5]
- בולגריה – שבע שנות מאסר נגזרו על טודור ז'יבקוב, בפועל הוא הועבר למעצר בית מסיבות בריאותיות ומאוחר יותר, ב-1996, הוא הוכרז חף מפשע על ידי בית המשפט העליון של בולגריה ושוחרר ממעצר בית זמן קצר לאחר מכן. הוא מת כאדם חופשי כעבור שנה.[6]
- קמבודיה - מבין מנהיג הקמר רוז', קאנג קק לאו הוא היחיד שהוגש נגדו כתב אישום (נפטר ב-2020, בעודו מורשע). פול פוט ומנהיגים אחרים חיו חופשיים ללא אישומים.
- מזרח גרמניה - חלק מחברי ממשלת מזרח גרמניה, כמו אגון קרנץ הורשעו בדין. לעומתם, אריך הונקר, מנהיג גרמניה המזרחית, נעצר, אך שוחרר תוך זמן קצר וההליכים נגדו נזנחו בשל בריאותו הלקויה. הוא נפטר ב-1994.
- פולין - וויצ'ך ירוזלסקי נמנע מרוב ההופעות בבית המשפט, בטענה לבריאות לקויה, ומעולם לא הורשע. הוא מת כאדם חופשי בשנת 2014 ונקבר בבית הקברות הצבאי פובונזקי, בהשתתפות נשיא פולין המכהן, וכן שני נשיאים לשעבר.[7]
- רומניה - ניקולאה צ'אושסקו ואשתו אלנה צ'אושסקו נידונו למוות והוצאו להורג על ידי כיתת יורים.
תוצאות
מפלגות קומוניסטיות מחוץ למדינות הבלטיות לא הוצאו מחוץ לחוק וחבריהן לא הועמדו לדין. רק כמה מקומות ניסו להדיר אפילו חברים בשירותים חשאיים קומוניסטיים מקבלת החלטות. במספר מדינות, המפלגה הקומוניסטית פשוט שינתה את שמה והמשיכה לתפקד.[8]
סטיבן הולמס מאוניברסיטת שיקגו טען ב-1996 שאחרי תקופה של דה-קומוניזציה פעילה, היא נתקלה בכישלון כמעט אוניברסלי. לאחר תחילת השימוש בלאסטרציה, הביקוש עבור שעיר לעזאזל הפך נמוך יחסית, וקומוניסטים לשעבר נבחרו לתפקידים ממשלתיים גבוהים. הולמס מציין שהיוצא דופן האמיתי היחיד היה מזרח גרמניה לשעבר, שבה פוטרו אלפי מלשיני שטאזי לשעבר מתפקידים ציבוריים.[9]
הולמס מציע את הסיבות הבאות לביטול הדה-קומוניזציה:[9]
- לאחר 45–70 שנות שלטון קומוניסטי, כמעט לכל משפחה יש חברים הקשורים למדינה הקומוניסטית. לאחר הרצון הראשוני "לעקור את האדומים" הגיעה ההבנה שענישה מסיבית היא שגויה ולהגדיר רק חלק מהם כאשמים זה לא צודק.
- הדחיפות של הבעיות הכלכליות הנוכחיות של פוסט-קומוניזם הופכת את הפשעים של העבר הקומוניסטי ל"חדשות ישנות" עבור אזרחים רבים.
- יש המאמינים כי דה-קומוניזציה היא משחק כוח של אליטות.
- הקושי לעקור את האליטה החברתית מחייב מדינה טוטליטרית שתשלול זכויות מ"אויבי הציבור" במהירות וביעילות והרצון לתקינות גובר על הרצון לצדק עונשי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ After socialism: where hope for individual liberty lies. Svetozar Pejovich.
- ^ 1 2 Michael Mandelbaum (Ed., 1996) "Post-Communism: Four Perspectives", Council on Foreign Relations ISBN 0876091869