גוסטבו סימוני
גוסטבו סימוני (באיטלקית: Gustavo Simoni; 5 בנובמבר 1845 – 10 במאי 1926) היה צייר, אקוורל ומורה לאמנות איטלקי. הוא ידוע בעיקר בסצנות האוריינטליסטיות שלו.[1][2]
ביוגרפיה
אביו, אנטוניו, היה ספר. היה לו אח צעיר יותר אשר בעידודו הפך גם לצייר.
החל משנת 1877, הוא נסע רבות, ביקר בצרפת, ספרד ובמיוחד בצפון אפריקה, שם התגורר מספר תקופות ממושכות באלג'יריה, תוניסיה ומרוקו. שנים רבות הוא התגורר בבית מבודד ליד תלמסאן, שם ביקרו אותו חבריו ומקורביו מרומא ופיתח מערכת יחסים טובים עם הרשויות המקומיות. ב-1889 הוא זכה במדליית זהב בסלון על התיאור המונומנטלי שלו של שריפת פרספוליס. המלך אומברטו הראשון היה בין לקוחותיו הקבועים. הוא גם היה חבר באקדמיה של סן לוקא.
בשנות ה-90 הוא פתח סטודיו בפריז והקים ברומא בית ספר לציור אוריינטלי. כשחזר לשם, הוא התגורר בבית חווה ששופץ על ידי חתנו, האדריכל פרנצ'סקו לה גראסה. היו לו חמישה ילדים בסך הכל, שלושה מהם הפכו לציירים: פאולו (1882–1960), גם הוא מזרחן, שמת במהלך מלחמת העצמאות של אלג'יריה, מריו (1885–1953), שהתמחה בטבע דומם, ואטורה (1895–?), שהיגר לאריזונה וצייר נופים מדבריים.
בנוסף לסצנות האוריינטליסטיות שלו, הוא יצר סצנות ז'אנר, בתוספת סצנות היסטוריות מלאות דמיון מרומא העתיקה ומהמאות ה-17–18. יצירותיו מוכרות בדרך כלל יותר בקרב ציירי צבעי מים באנגליה מאשר באיטליה.
מחוץ לאיטליה ניתן לראות את עבודותיו בגלאזגו, לייפציג, מלבורן וניו יורק.
מריה מרטנטי ופיליברטו סברדלה היו, תלמידיו הידועים ביותר.
גלריה
-
עצירת שיירת הסוחרים, שמן על קנבס, 1885 -
קישורים חיצוניים
- תמונות נוספות באתר ArtNet
הערות שוליים
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "גוסטבו סימוני".