גאורגי פיאטקוב
| שגיאת לואה ביחידה יחידה:WikidataBind בשורה 18<includeonly></includeonly>: אין יישות בוויקינתונים. |
גאורגי פיאטקוב (ברוסית: Георгий Леонидович Пятаков; 6 באוגוסט[א] 1890 – 30 בינואר 1937) היה מהפכן רוסי, מראשי המשק הסובייטי בשנות ה-20 של המאה ה-20.
ראשית חייו ופעילותו הפוליטית
פיאטקוב נולד בקרבת קייב (אז בתחומי האימפריה הרוסית). אביו היה מנהל מפעל לייצור סוכר. בשנת 1907 הוא סיים בית הספר בקייב והחל ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת סנקט פטרבורג. בשנת 1910 סולק מהלימודים עקב פעילות מהפכנית, ובאותה שנה הוא הצטרף לבולשביקים. בשנת 1912 הוא מונה לראש הסניף הבולשביקי בקייב.
פיאטקוב נעצר מספר פעמים ובסופו של דבר נשלח לסיביר. בהיותו בסיביר הוא התחתן ובשנת 1914 נמלט עם אשתו לשווייץ. החל משנת 1915 היה עורך הירחון "קומוניסט" ביחד עם ולדימיר לנין. עקב חילוקי דעות הוא עזב את מערכת הירחון ועבר לשוודיה. בשנת 1916 גורש לנורווגיה.
תקופת המהפכה ומלחמת האזרחים
לאחר מהפכת פברואר חזר פיאטקוב לרוסיה. באפריל 1917 הוא מונה ליושב ראש סניף הבולשביקים בקייב. בסתיו הועבר לפטרוגרד והיה פעיל במהלך מהפכת אוקטובר בעיר.
במהלך דיונים לקראת חוזה ברסט-ליטובסק היה פיאטקוב בעד המשך הלחימה נגד גרמניה. כצעד מחאה הוא עזב את הממשלה ונסע לקייב. בהיותו בקייב פעל להקמת שלטון סובייטי באזור. בנובמבר 1918 הוא מונה לראש הממשלה של הממשל הסובייטי באוקראינה וכיהן בתפקיד זה עד לינואר 1919. בעקבות משבר פנימי בממשל הוא הועבר מתפקידו והוחלף על ידי כריסטיאן רקובסקי. במהלך 1919 הוא כיהן בתפקידים שונים בממסד הסובייטי ובצבא האדום.
במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית הוא כיהן בתפקיד פוליטי בצבא. לאחר כיבוש חצי האי קרים מידי הצבא הלבן מונה פיאטקוב לראש הוועדה שהייתה אחראית על "טרור אדום" בחצי האי, שבמסגרתו הוצאו להורג אלפי תומכי הצבא הלבן לשעבר.
על פעילותו במהלך המלחמה הוענק לו עיטור הדגל האדום.
פעילות במשק הסובייטי
לאחר סיום מלחמת האזרחים מילא פיאטקוב מספר תפקידים במשק הסובייטי. החל ממרץ 1922 הוא היה סגן יושב ראש הוועדה לתכנון המשק. בשנים 1923–1927 הוא היה סגן יושב ראש ועדה לניהול המשק. פיאטקוב היה בין מחברי תוכנית החומש הראשונה ופעל לתיעוש מהיר של אוקראינה הסובייטית.
בשנת 1923 הצטרף פיאטקוב לשורות האופוזיציה השמאלית ובשנת 1927 סולק מהמפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בעקבות תמיכתו בלב טרוצקי. בשנת 1928 חודשה חברותו במפלגה.
בשנת 1928 פיאטקוב מונה לסגן יושב ראש הבנק המרכזי ובאביב 1929 ליושב ראש הבנק. באוקטובר 1930, בעקבות כישלון של הרפורמה המוניטרית, הוא שוחרר מהתפקיד.
פיאטקוב חזר לעבודה בוועדה לניהול המשק ובשנים 1931 היה סגן יושב ראש הוועדה. בשנים 1932–1936 כיהן פיאטקוב כסגן הקומיסר העממי לתעשייה כבדה. במהלך ההכנות למשפט מוסקבה הראשון הוא הביע נכונות להיות התובע ובהופעות פומביות דרש עונש מוות לנאשמים. לאחר מעצר אשתו הודיע פיאטקוב שהוא מאמין שהיא פעלה נגד השלטון.
ב-12 בספטמבר 1936 נעצר פיאטקוב והיה בין הנאשמים במשפט מוסקבה השני. במהלך המשפט הוא נתן מידע מפורט על הפגישות שכביכול היו לו עם לב טרוצקי. בהתאם לבדיקת הודאתו בבית המשפט על ידי גוף נייטרלי התברר שהעובדות שהוא מסר אינן נכונות ואינן סבירות לחלוטין. ב-20 בינואר 1937 הוא נשפט ונגזר עליו גזר דין מוות. בשנת 1988 פיאטקוב נוכה מכל אשמה וחודשה חברותו במפלגה.
ולדימיר לנין העריך את פיאטקוב ואמר עליו שיש לו "יכולות ניהול בלתי רגילות אך לא ניתן לסמוך עליו בנושאים פוליטיים".
בסרטים שצולמו בתקופת סטלין, פיאטקוב היה מוצג כאחד מראשי הקושרים נגד השלטון הסובייטי. בסרטים של שנות ה-70 פיאטקוב הוצג כמנהיג אוקראיני בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה אף על פי שבאופן פורמלי בתקופה זו הוא לא זוכה מהאשמה.
חיים אישיים
פיאטקוב היה נשוי פעמיים. היו לו שני ילדים שנולדו בשנת 1923 ו-1929. אשתו הוצאה להורג בשנת 1937 וגורל ילדיו לאחר הוצאת הוריהם להורג אינו ידוע.
קישורים חיצוניים
מדיה וקבצים בנושא גאורגי פיאטקוב בוויקישיתוף המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.- נאום אחרון של פיאטקוב במשפט
- גאורגי פיאטקוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים
- ^ 6 באוגוסט לפי הלוח היוליאני; 18 באוגוסט לפי הלוח הגרגוריאני.
| נגידי הבנקים המרכזיים של רוסיה וברית המועצות | ||
|---|---|---|
| מנהלי הבנק הממלכתי של האימפריה הרוסית, 1860—1917 | שטיגליץ • למאנסקי • צימסן • ז'וקובסקי • פלסקה • טימאשב • קונשין • שיפוב |  |
| הקומיסרים הראשיים של הבנק העממי של רוסיה הסובייטית, 1917—1920 | פסטקובסקי • אובולנסקי • פיאטקוב • ספונדה (ממלא מקום) • פופוב • פיאטקוב • גאנצקי (ממלא מקום) | |
| יושבי ראש דירקטוריון גוסבנק, 1921—1991 | אהרון שיינמן • ניקולאי טומאנוב (ממלא מקום) • שיינמן • פיאטקוב • קלמנוביץ' • מריאסין •קרוגליקוב • גריצ'מאנוב • בולגנין • סוקולוב • בולגנין • גולב • פופוב • בולגנין • קורובושקין • פוסקונוב • סוויישניקוב • אלחימוב • דמנצב • גארטובסקי • גראשצ'נקו • זוורב (ממלא מקום) | |
| נגידי בנק רוסיה | מאטיוחין • גראשצ'נקו • פראמונובה (ממלאת מקום) • חאנדרוייב (ממלא מקום) • דובינין • גראשצ'נקו • איגנאטייב • נביאולינה | |
| ראשי אוקראינה | ||
|---|---|---|
| בתקופה הסובייטית | גאורגי פיאטקוב (1919) • סטניסלב קוסיאור (1919–1920, 1928–1938) • ויאצ'סלב מולוטוב (1920–1921) • דמיטרי מנואילסקי (1921–1923) • עמנואל קווירלינג (1923–1925) • לזר קגנוביץ' (1925–1928, 1947) • ניקיטה חרושצ'וב (1938–1947, 1947–1949) •לאוניד מלניקוב (1949–1953) • אלכסיי קיריצ'נקו (1953–1957) • ניקולאי פודגורני (1957–1963) • פיוטר שלסט (1963–1972) • ולדימיר שצ'רביצקי (1972–1989) • ולדימיר איוואשקו (1989–1990) • סטאניסלב גורנקו (1990–1991) | |
| נשיאי אוקראינה | ליאוניד קרבצ'וק (1991–1994) • ליאוניד קוצ'מה (1994–2005) • ויקטור יושצ'נקו (2005–2010) • ויקטור ינוקוביץ' (2010–2014) • אולכסנדר טורצ'ינוב (2014) • פטרו פורושנקו (2014–2019) • וולודימיר זלנסקי (2019 ואילך) | |
- ויקינתונים - השוואת ערכים: חסר: P31
- ערכים עם תבנית בריטניקה
- בקרת זהויות עם 0 פריטים
- מהפכנים רוסים
- פוליטיקאים סובייטים
- מקבלי עיטור הדגל האדום
- פוליטיקאים אוקראינים
- אישים שהוצאו להורג ברוסיה וברית המועצות
- ראשי בנקים מרכזיים
- בוגרי אוניברסיטת סנקט פטרבורג
- סובייטים שנולדו ב-1890
- סובייטים שנפטרו ב-1937
- רוסים שנפטרו ב-1937