ג'וזף אייבור לינטון
ג'וזף אייבור לינטון (באנגלית: Joseph Ivor Linton; 2 ביולי 1900 – 1 במרץ 1982) היה דיפלומט ישראלי.
ביוגרפיה
נולד ברוסיה הקיסרית בראשית המאה ה-20 והיגר לאנגליה ב-1919, שם עסק בפעילות ציונית מטעם הסוכנות היהודית לארץ ישראל. עם קום מדינת ישראל כיהן כציר מטעם ישראל באוסטרליה[1] (6 בדצמבר 1950 – 9 במאי 1952), יפן[2] (26 בדצמבר 1952 – 1 באוגוסט 1957), תאילנד (ציר שאינו תושב, 1954-1958) ושווייץ (1958-1961). ב-1961 כיהן כראש המשלחת הישראלית לוועידת האומות המאוחדות שבסופה נחתמה אמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים באוסטריה. פרש משירות החוץ הישראלי ב-1963.
לינטון היה ידיד אישי של נשיא מדינת ישראל, חיים ויצמן, אותו הכיר באנגליה. לינטון סירב לפעולות התגמול של צה"ל נגד אזרחים במדינות ערב השכנות. הוא כיהן גם כמזכיר המדיני של משרד הסוכנות היהודית בלונדון[3].
לינטון היה דיפלומט יוצא דופן. הוא לא ידע עברית, וכתב את כל הדיווחים הדיפלומטיים שלו באנגלית. הוא גם היה מאוד הפכפך ורגשני, כתוצאה מחוסר האמון שרחשו לו הממונים עליו במשרד החוץ.
לקריאה נוספת
- John Katz, Israeli-Japanese Relations 1948-1963 (Tel Aviv, 2007)
הערות שוליים
- ^ VICE REGAL, הספרייה הלאומית של אוסטרליה
- ^ Before Oil: Japan and the Question of Israel/Palestine, 1917-1956, היומן הפסיפי-אסייתי
- ^ בהיבחרו לנשיא, דבר, 16 בנובמבר 1952