ברנרדים ריביירו
בֶּרְנַרְדִים רִיבֵּיירוּ (בפורטוגזית: Bernardim Ribeiro; ) היה משורר וסופר פורטוגלי מתקופת הרנסאנס.
ראשית חייו
ריביירו היה יליד טוראו (אנ') שבאלנטז'ו. אביו, דמיאו ריביירו, היה מעורב בקשר נגד ז'ואאו השני, מלך פורטוגל ב-1484, ונאלץ לברוח לקסטיליה, בעוד ברנרדים הצעיר ואימו מצאו מקלט אצל קרוביהם אנטוניו ואינש זגאלו בקינטה דוש לובוש, ליד סינטרה.[1]
כאשר עלה מנואל הראשון לכס המלכות הפורטוגזי ב-1495, הוא טיהר מאשמה את המשפחות שנרדפו על ידי קודמו, וריביירו האב היה מסוגל לעזוב את מקום גלותו ולחזור לטוראו. בינתיים, דונה אינש נישאה לבעל קרקעות עשירה של אשטרמוש (אנ'), ובשנת 1503 היא זומנה לחצר המלוכה ומונתה לאחת המטפלות באינפנטה ביאטריש. ריביירו התלווה אליה, ובאמצעות השפעתה לקח אותו המלך תחת חסותו ושלח אותו לאוניברסיטת ליסבון, שם למד בשנים 1506 עד 1512. כשקיבל את התואר במשפטים, העטיר לו המלך חסד נוסף בכך שמינה אותו לתפקיד Escrivão da Câmara, או מזכיר, ומאוחר יותר בכך שהעניק לו את המדים של המסדר הצבאי של סנטיאגו של החרב (אנ').[1]
שערורייה וגלות
הקריירה של ריביירו כמשורר החלה עם בואו לחצר המלוכה, ואת החרוזים המוקדמים שלו ניתן למצוא ב-Cancioneiro Geral ("ספר שירים כללי") של המשורר גרסיה דה רזנדה (אנ'). הוא השתתף ב-Serões do Paço ("ערבי הארמון") ההיסטוריים, או בידורי הערב של הארמון, אשר כללו בעיקר אלתורים פיוטיים. שם הוא נפגש, וזכה לידידותם של המשוררים פרנשיסקו דה סא דה מירנדה (אנ') וכריסטובאו פלקאו (אנ'), שהפכו לחבריו הספרותיים ולאנשי סודו של הרומן שניהל, שהסתיים באכזבה מרה ובטרגדיה.[1]
ריביירו הגה מוקדם תשוקה עזה לבת דודתו, דונה ג'ואנה זגאלו, בתה של דונה אינש שפרשה עליו את חסותה כשאביו יצא לגלות. עם זאת, משפחתה התנגדה לנישואיה לזמר ובעל חלומות עם מעט אמצעים וסיכויים דלים להתעשר, ולבסוף אילצה אותה להתחתן עם גבר עשיר, אחד פרו גאטו. כשהאחרון מת זמן קצר לאחר מכן, פרשה ג'ואנה לבית בכפר, שם נפוצה שמועות כי ריביירו נהג לבקר אותה, ובשנת 1521 היא נכנסה להתבודד במנזר קלרה הקדושה באשטרמוש, שם מתה כעבור כמה שנים. נטען כי התנהגותו של ריביירו גרמה לשערורייה שהובילה את המלך לשלול ממנו את תפקידו ולהגלייתו.[1]
ריביירו שפך את לבו בחמישה אקלוגים (אנ'), הקדומים ביותר בפורטוגזית, שנכתבו בחריזה הפופולרית בת 8 ההברות; ועכשיו, חסר תקווה לעתיד ושבור רוחו, החליט לנסוע לאיטליה, ארץ המובטחת עבור המשורר. הוא התחיל בתחילת 1522, כשהוא מטייל בחצי האי, ובמהלך שהותו כתב את היצירה הרומנטית הרגשנית, האבירית והפסטורלית Livro das saudades ("ספר הגעגועים"), הידועה בעיקר בשם Menina e moça ("ילדה ואישה צעירה", לקוחה מאינציפיט שלה), שבה הוא סיפר את הסיפור של תשוקתו האומללה, כשהוא מציג את עצמו תחת האנגרמה של "בימנארדר", ודונה אינש תחת זו של "אוניה".[1] ניתן לתרגם את הכותרת כעלמה וצנועה, והיא נחשבת לאחת הדוגמאות הטובות ביותר לסוגת הרומנטיקה הפסטורלית בספרות הרנסאנס.
חזרה והידרדרות
כאשר חזר הביתה ב-1524, המלך החדש, ז'ואאו השלישי, החזיר אותו לתפקידו הקודם, ומסופר שהוא ביקר ביקור אחרון אצל אהובתו במנזר קלרה הקדושה ומצא אותה בהתקף טירוף. מאותה תקופה הדרדרו כוחותיו הנפשיים. בערך בשנת 1534 הוא סבל ממחלה ארוכה, והוא המשיך להתדרדר עד מותו. הוא לא היה מסוגל למלא את חובות תפקידו, ובשנת 1549 העניק לו המלך גמלה עבור תמיכתו. הוא לא חי זמן רב כדי ליהנות מזה, שכן בשנת 1552 הוא מת בבית החולים בליסבון.[1]
ה-Menina e Moça הודפס רק לאחר מותו של ריביירו, ולאחר מכן לראשונה בפרארה בשנת 1554. עם הופעתו עורר הספר סנסציה כזו שקריאתו נאסרה, משום שהוא חשף טרגדיה משפחתית שהאלגוריה לא הצליחה להסתיר. הוא מחולק לשני חלקים, הראשון שבהם הוא בהחלט יצירתו של ריביירו. עם זאת, הדעות חלוקות לגבי השני. מהדורה אחת של החלק הראשון נעשתה על ידי ד"ר ז'וזה פסניה (אופורטו, 1891), ומהדורה עדכנית יותר נעשתה ב-2012. חרוזיו של ריביירו, כולל חמשת האקלוגים שלו, הודפסו מחדש במהדורה מוגבלת על ידי ד"ר שאווייר דה קוניה (ליסבון, 1886).[1]
לקריאה נוספת
בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
קישורים חיצוניים
מדיה וקבצים בנושא ברנרדים ריביירו בוויקישיתוף המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.- ברנרדים ריביירו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ברנרדים ריביירו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- Works by or about Bernardim Ribeiro at Internet Archive
- Works by Bernardim Ribeiro at LibriVox (public domain audiobooks)