ברונו גנץ

ברונו גנץ
Bruno Ganz

צילום מ-2011
מדינה

ברונו גנץ (בגרמנית: Bruno Ganz;‏ 22 במרץ 1941 – 16 בפברואר 2019) היה שחקן תיאטרון וקולנוע שווייצרי בינלאומי. מוכר בעיקר בזכות דמות המלאך "דמיאל" שגילם בסרט "מלאכים בשמי ברלין", ודמותו של אדולף היטלר בסרט "הנפילה".

ביוגרפיה

גנץ, בנם של מכונאי שווייצרי ואם איטלקיה, החליט להיות שחקן כבר במהלך לימודיו בתיכון. בגיל תשע עשרה שיחק בסרטו הראשון, "האדון עם הכובע השחור" ("Der Herr mit der schwarzen Melone"). חרף התמיכה שקיבל מהשחקן הראשי, גוסטב קנוט (Knuth), הופעתו בסרט זה לא הייתה מוצלחת במיוחד ורק כעבור שנים החלה לנסוק הקריירה הקולנועית שלו. גנץ למד בסטודיו לבמה "Zürcher Bühnenstudio" (כיום בית הספר הגבוה לאמנויות). במקביל עבד כמוכר ספרים והשלים לימודי חובשות בבית ספר של הצבא השווייצרי. ב-1961 שיחק בתפקיד של חובב ג'אז בסרט "Chikita". באותה שנה חלה הופעת הבכורה התיאטרלית שלו, ובמשך כשני עשורים אחר כך התמסר בעיקר לתיאטרון.

את פריצת הדרך שלו כשחקן עשה גנץ בסרט "Sommergäste" ב-1976, שזיכה אותו בהכרה רחבה באירופה ובארצות הברית. ב-1978 שיחק לצד סר לורנס אוליבייה במותחן "הנערים מברזיל", וב-1979 כיכב לצד קלאוס קינסקי בסרט של ורנר הרצוג "Phantom der Nacht". אולם גנץ מוכר כנראה בעיקר בזכות תפקיד המלאך "דמיאל" שגילם ב"מלאכים בשמי ברלין" של הבמאי וים ונדרס. כן שיחק לצד דניס הופר בסרט "הידיד האמריקאי" של ונדרס (עיבוד לרומן "המשחק של ריפלי" של פטרישיה הייסמית'). לאורך השנים עבד עם במאים נודעים נוספים כאריק רוהמר ופרנסיס פורד קופולה.

בשנת 1992 שיחק בסרט הדרמה האוסטרלי "ימים אחרונים שלנו" בבימויה של ג'יליאן ארמסטרונג.

ב-2004 גילם את אדולף היטלר בסרט "Der Untergang" ("הנפילה"), לאחר שהקדיש כארבעה חודשים לחקר התפקיד. ב-2008 הופיע בסרט "נער קריאה" וב"כנופיית באדר מיינהוף", שניהם היו מועמדים לפרס אוסקר בקטגוריות הסרט הטוב ביותר, והסרט הזר הטוב ביותר. בשנה זו גם שיחק בסרט הדרמה היווני "אבק זמן" של הבמאי תיאו אנגלופולוס.

גנץ שימש כקריין בשורה של יצירות מוזיקה קלאסית, כולל היצירה של לואיג'י נונו "Il Canto Sospeso", שהוקלטה עם התזמורת הפילהרמונית של ברלין. ב-2010 נבחר ביחד עם איריס ברבן לנשיאות האקדמיה הגרמנית לקולנוע.

חייו האישיים

נישא ב-1965 לסבין, לה נשאר נשוי עד יום מותו, אף שנפרדו. בנו היחיד התעוור בהיותו בן ארבע שנים. הוא התגורר לסירוגין בעיר הולדתו ציריך, בוונציה ובברלין, יחד עם הצלמת ושותפתו הוותיקה רות ולץ.

גנץ נפטר ב-16 בפברואר 2019 מסרטן המעי הגס, בגיל 77.

פילמוגרפיה

• Der Herr mit der schwarzen Melone, 1960
• Chikita, 1961
• Sommergäste, 1976
• Lumière, 1976
• Die Marquise von O..., 1976
• Die Wildente (Wild Duck), 1976
• Der Amerikanische Freund, 1977
• Die linkshändige Frau, 1977
• הנערים מברזיל, 1978
• Messer im Kopf, 1978
• Nosferatu: Phantom der Nacht, 1979
• Retour à la bien-aimée, 1979
• 5% de risques, 1980
• Der Erfinder, 1980
• La Dame aux camélias, 1980
• La provinciale (1981)
• Hands Up!, 1981
• Die Fälschung, 1981
• Krieg und Frieden, 1983
• In the White City, 1983
• מלאכים בשמי ברלין, 1987
• Bankomatt (1989)
• סטרפלס, 1989
• Erfolg, 1991
• La Domenica specialmente, 1991
• The Last Days of Chez Nous, 1992
• Brandnacht, 1992
• Prague, 1992
• In weiter Ferne, so nah! (Faraway, So Close!), 1993
• L'Absence (The Absence), 1994
• Saint-Ex, 1997
• Mia aioniotita kai mia mera (Eternity and a Day) 1998
• Pane e Tulipani (Bread and Tulips), 2000
• Johann Wolfgang von Goethe: Faust, 2001 TV
• Epsteins Nacht, 2002
• Behind Me - Bruno Ganz, 2002
• Luther, 2003
• המועמד ממנצ'וריה (2004)
• הנפילה "(Der Untergang), 2004
• Have No Fear: The Life of Pope John Paul II (2005)
• Baruto no Gakuen (バルトの楽園; Ode an die Freude), 2006
• Vitus, 2007
• Youth Without Youth, 2007
• נער קריאה, 2008
• כנופיית באדר מיינהוף (The Baader Meinhof Complex), 2008
• אבק הזמן (Η Σκόνη του Χρόνου), 2008
• Satte Farben vor Schwarz (Colours in the Dark), 2010
• Das Ende ist mein Anfang (The End Is My Beginning), 2010
• זהות לא ידועה, 2011
• היועץ 2013
• רכבת לילה לליסבון, 2013
• אני זוכר, 2015
• המסיבה, 2017
• הבית שג'ק בנה, 2018
• חיים נסתרים, 2019 (הסרט יצא לאקרנים לאחר מותו)
• "מסע חורף", 2019

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברונו גנץ בוויקישיתוף

• ברונו גנץ, באתר "Find a Grave" (באנגלית)