בנימין אמירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בנימין אמירה
קובץ:Amira1.jpg
ענף מדעי מתמטיקה
תרומות עיקריות
ממקימי המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית

בנימין אמירָה (כ"א בסיון ה'תרנ"ו, 3 ביוני 189620 בינואר 1968) היה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.

קורות חיים

נולד במוהיליב-פודילסקי שבמערב האימפריה הרוסית (לימים באוקראינה) לאברהם (רופא שינים)[1] ובשנת 1910 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב ולאחר מכן למד מתמטיקה באוניברסיטת ז'נבה.

בין השנים 19211924 היה תלמידו של יחזקאל אדמונד לנדאו באוניברסיטת גטינגן בגרמניה. לאחר מכן חזר לז'נבה, ומונה למרצה באוניברסיטה. כעבור שנה הצטרף ללנדאו בהקמת המכון למתמטיקה של האוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שלנדאו עזב, נותר בירושלים והניח את היסודות לעבודת המכון. באוגוסט 1954 נתמנה למנהל המכון[2].

אמירה עסק בפרסום של מידע מתמטי בעברית[3]. בשנת 1947 קיבל מהאוניברסיטה העברית את פרס דוד לבסון על פרסום הספר הראשון בעברית על משוואות אלגבריות[4]. בשנות ה-40 היה אמירה מבין המייסדים של חוג מתמטי בתל אביב[5].

בשנת 1951 הקים את כתב העת המדעי Journal d'Analyse Mathématique[6] וערך אותו יחד עם זאב נהרי ומנחם שיפר.

ב-1966 עוטר באות לגיון הכבוד בדרגת אביר.

תחביבו בגידול ורדים הביא לייבוא זנים רבים של הצמח לישראל ובגנו הפרטי היו יותר ממאה זנים. בשנת 1938 פיתח אמירה את הזן הארצישראלי "ישראלה אמירה"[7].

אשתו הראשונה, דיבשה אמירה, הייתה אף היא מתמטיקאית.

רעייתו השנייה ורדה (1914–2008) נטמנה לצידו בהר המנוחות[8].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים