בורופגוס
 בורופגוס
| |
|---|---|
 איור של בורופגוס עם גמל שנטרף | |
| תקופה | |
| אמצע מיוקן- סוף פליוקן 12–2 מיליון שנה לפני זמננו | |
| מיון מדעי | |
| משפחה: | כלביים |
| סוג: | בורופגוס |
| מינים | |
| |
| תחום תפוצה | |
| |
בורופגוס (שם מדעי: Borophagus; מילולית: "כלב גרגרני") הוא סוג טורף נכחד ממשפחת הכלביים ותת-משפחת הבורופגיים. הוא חי באמריקה הצפונית בתקופת המיוקן עד לסוף הפליוקן לפני 2–12 מיליון שנה מזמננו. סוג זה תואר לראשונה ב-1892 בידי החוקר אדוארד קופ ונקרא Osteoborus, אך מאובנים אלה עברו לכלביים אחרים כמו זאב בלהות או זאב אדוארד.
כלב קדום זה היה קרובו של האפיסיון, גדול הכלביים מעולם. בורופגוס הגיע לאורך 80 ס"מ בדומה לקויוט אך היה בעל מבנה מחוזק יותר והגיע למשקל 35–43 קילוגרם בממוצע. מבנה שיניו ולסתותיו היו מחוזקות מאוד ודמו לאלה של צבועים וכך יכלו לפצח עצמות מטרפם.
מאובניו של כלב זה היו נפוצים לאורך מרבית אמריקה הצפונית, מה שמעלה שהם היו טורפים עיקריים במערכת ולא רק אוכלי נבלות, כמו הצבועים המנומרים. הלסתות החזקות היו עוזרות להם גם לאכול פגרים ולנקות את המערכת האקולוגית. באזור הם ניזונו ממיני גמליים, אנטילוקפריים, סוסיים, פקאריים וקרנפיים נכחדים.
לצידם חיו טורפים נוספים כמו ההאינדון, האגריותריום, הברבורופליס והשנחרבים בעלי ניבי החרב. ייתכן שלהקות הזאבים יכלו לחטוף את טרפם של האחרונים או שהתחרות איתם גררה אותם להכחדה בסוף הפליוקן.
קישורים חיצוניים
