אנתוני פרקינס

אנתוני פרקינס
Anthony Perkins

אנתוני פרקינס, בפסיכו (1960)
לידה	4 באפריל 1932 ניו יורק, בניו יורק שבארצות הברית
פטירה	12 בספטמבר 1992 (בגיל 60) הוליווד, בקליפורניה שבארצות הברית

אנתוני פרקינס (באנגלית: Anthony Perkins;‏ 4 באפריל 1932 – 12 בספטמבר 1992) היה שחקן קולנוע אמריקני, הידוע בעיקר בזכות תפקיד הרוצח הסדרתי נורמן בייטס במותחן האימה הקלאסי של אלפרד היצ'קוק "פסיכו" (1960).

קורות חיים

הוא נולד בניו יורק שבמדינת ניו יורק. היה בנו של שחקן התיאטרון והקולנוע אוסגוד פרקינס, שנפטר כשאנתוני היה בן 5. תפקידו הראשון בקולנוע היה בסרטו של ג'ורג' קיוקור "השחקנית" (1953). בשלוש השנים שלאחר מכן הופיע בטלוויזיה. הוא שב לקולנוע בסרטו של ויליאם ויילר "שכנוע ידידותי" (1956), עליו קיבל מועמדות לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. ב-1957 זכה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית תגלית השנה. בהמשך כיכב בסרטים מצליחים כגון "The Tin Star", "השדכנית", "היכלי ירק", "תשוקה בצל האילנות", ו"על החוף".

ב-1960 כיכב בתפקיד חייו כנורמן בייטס ב"פסיכו", תפקיד שילווה את פרקינס כל חייו. הופעתו המדויקת והמצמררת בתפקיד הרוצח הסכיזופרן הייתה בעיני רבים ראויה לזכייה בפרס אוסקר, אולם הוא כלל לא היה מועמד. באותה שנה שיחק בסרט "סיפור בדים" לצידה של ג'יין פונדה. שנה אחר כך הופיע בדרמה הרומנטית "Goodbye Again" ("האם את אוהבת את ברהמס?"), בה גילם בחור מלנכולי המתאהב באינגריד ברגמן. על תפקידו בסרט הוא קיבל את פרס פסטיבל קאן 1961 כשחקן הטוב ביותר. פרקינס הבין אז כי מקומו בתעשיית הקולנוע האירופאית ולא בהוליווד, מאחר שבהוליווד הוא מזוהה לחלוטין עם דמותו ב"פסיכו", ויגלם בשל כך רק תפקידים של רוצחים פסיכופתים. הוא כיכב שם, בין השאר, בתפקיד הראשי בסרטו של אורסון ולס "המשפט" (1962), על פי הרומן של פרנץ קפקא.

הוא חזר להוליווד ב-1968 בסרט "Pretty Poison", הישר לתפקיד של בחור מעורער בנפשו היוצא למסע פשע יחד עם מעודדת תיכון, בסרט המשלב בין "בוני וקלייד" ל"פסיכו". שנתיים לאחר מכן שיחק בתפקיד משני בסרט המלחמה "מלכוד 22", על פי הרומן של ג'וזף הלר. בהמשך העשור הופיע בשורה של סרטים זניחים, דבר שגרם לו לפנות אל התיאטרון, שם כיכב בהצגה "קומדיה רומנטית" (החל מנובמבר 1979), בה הופיע לצד מיה פארו. מאוחר יותר שב לגלם את דמותו של נורמן בייטס בשלושה סרטי ההמשך ל"פסיכו", במהלך שנות השמונים, לאחר מותו של היצ'קוק. את "פסיכו 3" אף ביים בעצמו. בנוסף, הוא התנסה בתסריטאות, כשכתב את התסריט לסרט המתח של הרברט רוס "The Last of Sheila" משנת 1973. ב-1974 שיחק בסרט רצח באוריינט אקספרס בבימויו של סידני לומט. ב-1990 פרקינס שב בפעם האחרונה לפני מותו בסרט ההמשך של היצ'קוק בשם "פסיכו 4: ההתחלה" שמדבר על ילדותו של נורמן בייטס. באופן מפתיע סרט זה שודר בטלוויזיה ולא הוקרן בקולנוע, בגלל בעיות תקציב, אך זכה לרייטינג גבוה.

חייו הפרטיים

ב-9 באוגוסט 1973 נישא פרקינס לצלמת ברי ברנסון. נולדו להם בהמשך שני בנים: השחקן אוז פרקינס (נולד ב-2 בפברואר 1974), והמוזיקאי אלביס פרקינס (נולד ב-9 פברואר 1976).

פרקינס היה ביסקסואל וניהל מערכות יחסים עם גברים במהלך שנות החמישים והשישים, בהן ניהל מערכת יחסים בת שש שנים עם הרקדן-כוריאוגרף, גרובר דייל, טרם נישואיו לשחקנית ברי ברנסון. הוא טען שהיה הומוסקסואל באופן מוחלט עד לסוף שנות השלושים לחייו, אז פגש את השחקנית ויקטוריה פרינסיפל.

פרקינס נפטר ב-12 בספטמבר 1992 בגיל 60 מסיבוכים של מחלת האיידס.

יום לפני ציון 9 שנים למותו, אלמנתו, ברי ברנסון, נהרגה בפיגועי 11 בספטמבר, כשהייתה בטיסה 11 של אמריקן איירליינס, כשהמטוס התרסק במגדל הצפוני.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנתוני פרקינס בוויקישיתוף   

• אנתוני פרקינס באתר Turner Classic Movies
• אתר מעריצים
• מאמר על גילום דמותו של נורמן בייטס
• אנתוני פרקינס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)   
• אורי קליין, זו היתה אחת מההופעות הגדולות בתולדות הקולנוע. אנתוני פרקינס מעולם לא התאושש ממנה, באתר הארץ, 22 ביוני 2020
• אנתוני פרקינס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)