אננקה (מיתולוגיה)
| תפקיד | האנשה של בלתי נמנע, כפייה והכרח |
|---|---|
| תרבות | יוון העתיקה |
במיתולוגיה היוונית, אננקה (יוונית עתיקה: Ἀνάγκη, מהשם הנפוץ ἀνάγκη ["כוח, אילוץ, צורך"]), היא ההאנשה האורפית של בלתי נמנע, כפייה והכרח. היא מתוארת בדרך כלל כאוחזת פלך. אחת האלים הקדמוניים היווניים, לידתם של אננקה ואחיה ובן זוגה, כרונוס (האנשה של הזמן, לא להתבלבל עם הטיטאן קרונוס), נחשבו כמציינים את החלוקה בין עידן הכאוס לתחילת קוסמוס. אננקה נחשבת לאלה החזקה ביותר של גורל ונסיבות. בני תמותה ואלים כאחד כיבדו את כוחה וחלקו לה כבוד. היא נחשבת גם לאם הגורלות, ומכאן שהיא נחשבת לישות היחידה שתכריע את החלטותיהם (לפי מקורות מסוימים, מלבד זאוס גם כן). לפי דניאל שוולטר וסטיבן פריזן, היא והגורלות "כולם קשורים מספיק למיתולוגיה היוונית המוקדמת כדי להפוך את מוצאם היווני לסביר".[1]
הנוסע היווני הקדום פאוסניאס כתב על מקדש בקורינתוס העתיקה שבו סגדו יחד לאלות אננקה וביה (שפירושו כוח, אלימות או חיפזון אלים) באותו מקדש. אננקה מזוהה או מזוהה לעיתים קרובות עם אפרודיטה, במיוחד אפרודיטה אורניה, הייצוג של אהבה שמימית מופשטת; השתיים נחשבו כקשורות, ככוחות לא אנתרופומורפיים יחסית שהכתיבו את מהלך החיים.[2][3][4][5] מקבילתה הרומאית הוא נקסיטאס ("הכרח").
במיתולוגיה
במיתולוגיה האורפית, אננקה היא ישות שנוצרה בעצמה, שהופיעה עם שחר הבריאה עם צורה בלתי גופנית, נחש, זרועותיה המושטות מקיפות את הקוסמוס. אננקה וכרונוס הם בני זוג, מתערבבים יחד בצורת נחש כקשר סביב היקום. יחד, הם מחצו את ביצת הבריאה הראשונית שחלקיה המרכיבים הפכו לאדמה, שמים וים כדי ליצור את היקום המסודר.[6] אננקה היא האם (או זהות אחרת) של אדרסטיאה, מפיצת הפרסים והעונשים.[7]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| אלים קדומים במיתולוגיה היוונית | |
|---|---|
|