אנדור ור
אנדור ור (במקור וייס, בהונגרית: Vér Andor; שאטוראליאויהיי, 6 באוגוסט 1897[1] – בואנוס איירס, 24 במרץ 1976)[2] היה משורר, סופר, מתרגם, עיתונאי יהודי-הונגרי.
ביוגרפיה
אנדור וייס נולד במשפחה יהודית כבנם של יוז'ף ליפוט וייס, מורה בבית ספר עממי ושל ברתה שוורץ. הוא סיים את לימודיו באקדמיה המסחרית המזרחית בבודפשט. משנת 1917 לחם כקצין במלחמת העולם הראשונה, משנת 1920 עבד בבודפשט כפקיד. באותה תקופה התפרסם כרך השירה הראשון שלו. בין השנים 1925–1927 היה עיתונאי ב"חדשות הבוקר" (Reggeli Hírlap) במישקולץ. לאחר מכן שב לבודפשט והפך שוב לפקיד. בין השנים 1931–1937 עבד כעורך בעיתונו של אנדרה בייצ'י-ז'ילינסקי, "החירות" (Szabadság). שיריו הסאטיריים שמתחו ביקורת על עידן מיקלוש הורטי הופיעו ב"עיתון השעה שמונה" (8 Órai Újság), שאת חלקם פרסם גם בכרך נפרד. בשנת 1938 (עם פרסום החוק היהודי הראשון) היגר עם משפחתו לארגנטינה. הוא התפרנס תחילה מעבודות מזדמנות, כתביו ותרגומיו הופיעו בפרסומים הונגריים פרוגרסיביים. במאמריו שנכתבו לאחר 1945 הוא הצליף במהגרים הריאקציוניים שהגיעו לדרום אמריקה. לאחר מות אשתו כתב את השיר שכותרתו "אבלות" או "בכי". הוא חזר להונגריה בשנת 1963 והפך לעובד בסוכנות התרגום הלאומית. הוא תרגם משוררים לטינו-אמריקאים להונגרית. ביקר שוב בארגנטינה בשנת 1969, אך עקב מחלתו כבר לא יכול היה לחזור להונגריה.
אשתו הייתה אירמה וישנובסקי, בתם של מרק וישנובסקי ומלווין באך, איתה התחתן ב-20 בינואר 1924 בבודפשט.[3]
העבודותיו העיקריות
- המנון החיים המנצחים (בודפשט, 1921)
- טוהר (Miskolc, 1926)
- דמדומי חצי-האלים (סאטירות פוליטיות, בודפשט, 1937)
- אבלות (בואנוס איירס, 1949)
- מהדנובה ללה פלאטה (שירים, בודפשט, 1963)
- חוסה הרנדז: מרטין פיירו (תרגום ספרותי, עם לאסלו סבו, בואנוס איירס, 1944)
הוקרה
- מדליית הנצחה של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית
לקריאה נוספת
- אגנש קניירש (עורכת ראשית), אנדור ור, בלקסיקון הביוגרפי ההונגרי 1000–1900, בודפשט, כרך השלמה. 1981 (ברומנית) מסת"ב 9630525003
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. אנדור ור
- לקסיקון ספרותי הונגרי. עורך ראשי. בנדק מרסל. בודפשט, 1963–1965.
- בלה ויהר: שורות לפרידה מאנדור ויר (חיים וספרות, גיליון 14, 1976)