אל-קסר א-סע'יר
|
(למפת מרוקו רגילה)  <div style="position:absolute; left:שגיאה בביטוי: אופרנד < בלתי צפוי%; top:405.02793296089%;"> |
אל-קסר א-סע'יר (פורטוגזית: Alcácer Ceguer, ערבית: القصر الصغير, ספרדית: Alcazarseguer – עיר קטנה) הוא מבצר השוכן במצר גיברלטר, בין סאוטה לטנג'יר שבמרוקו.
היסטוריה
האזור נקרא ככל הנראה על ידי הפיניקים שישבו במקום "חק ש עלשת", כלומר "הנמל של דידו". אזור אל-קסר א-סע'יר נכבש במאה הראשונה על ידי הרומאים שבנו במקום מפעל לייצור מלח. לא הייתה התיישבות באזור בימי הביניים המוקדמים.
ב-708, נבנה במקום מבצר, קסר מסמודה, שהתקיים באותו מקום שבו נמצא המבצר הנוכחי. תחת השושלת האידריסית, האזור עבר לשליטתו של אל-קאסם בן אידריס השני (אנ').
ההיסטוריה של המבצר הנוכחי החלה במאה ה-11. המוראביטון השתמשו במבצר (אז, עוד מבצר מסמודה) כדי להכין את הכוחות המוסלמיים לקראת המעבר לספרד. אל-מוואחידון כבשו את המקום ושינו את שמו לקסר אל-מג'אז. השושלת המרינית, תחת הסולטאן אבו יוסוף יעקוב, שינתה את שמו לקסר אל-מג'אר והשתמשו בו כבסיס לכוחותיהם לקראת המסע לאנדלוסיה. פני האזור השתנו במאה ה-15, כשהפורטוגלים נחתו במקום בשנת 1458 וכבשו את המבצר. לאחר הכיבוש הפורטוגלי, הפך המבצר למקום מפלט למוריסקוס שברחו מאנדלוסיה. משום חוסר חשיבותה האסטרטגית ובשל המשבר הכלכלי, החליט ז'ואאו השלישי לנטוש את המבצר.
אדריכלות
העיר אל-קסר א-סע'יר נבנתה בסגנון שגרתי לבניית ערים בצפון אפריקה של ימי הביניים. העיר משתרעת על כחמישה קמ"ר, וגובהה נע בין שני מטרים לחמישה מטרים. חומות העיר מוגנות על ידי 29 מגדלים המסודרים בצורה מעגלית, ויש בהן שלושה שערים; באב אל-בחר, באב סבטה ובאב פז. לאחר הכיבוש הנוצרי בשנת 1458, עברה העיר המוסלמית בנייה מחודשת ששינתה את פניה. במהלך שינויים אלו נבנתה בעיר כנסייה גדולה בשם כנסיית סנטו סבסטיאו.
קישורים חיצוניים
מדיה וקבצים בנושא אל-קסר א-סע'יר בוויקישיתוף המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
 | ||
|---|---|---|
| צפון אפריקה | אגוז (1506–1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458–1550) • ארזילה (1471–1550, 1577–1589) • אזמור (1513–1541) • סאוטה (1415–1640) • מזאגאן (1485–1550, 1506–1769) • אסואירה (1506–1525) • ספים (1488–1541) • אגאדיר (1505–1769) • טנג'יר (1471–1662) • ואדאן (1487–אמצע המאה ה–16) | |
| אפריקה שמדרום לסהרה | אקרה (1557–1578) • אנגולה (1575–1975) • אנובון (1474–1778) • ארגן (1455–1633) • קבינדה (1883–1975) • כף ורדה (1642–1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482–1637) • ביוקו (1478–1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482–1642) • גינאה ביסאו (1879–1974) • מלינדה (1500–1630) • מומבסה (1593–1698, 1728–1729) • מוזמביק (1501–1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505–1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680–1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753–1975 • סוקוטרה (1506–1511) • זנזיבר (1503–1698) • זיגינשור (1645–1888) | |
| מערב אסיה | בחריין (1521–1602) • הורמוז (אנ') (1515–1622) • מסקט (1515–1650) • בנדר עבאס (1506–1615) | |
| תת-היבשת ההודית | ציילון הפורטוגזית (1518–1658) • לקשאדוויפ (1498–1545) • האיים המלדיביים (1518–1521, 1558–1573) • וסאי-ויראר (1535–1739); מומבאי (1534–1661); קז'יקוד (1512–1525); קנאנור (1502–1663); צ'אול (1521–1740); צ'יטגונג (1528–1666); קוצ'י (1500–1663); קאנור (1536–1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779–1954); דאמאן (1559–1962); דיו (1535–1962); גואה וגואה העתיקה (1510–1962); הוגלי (1579–1632); נגפטינאם (1507–1657); פוליקאט (1518–1619); פאליפורם (1502–1661); סלסט (1534–1737); מצ'יליפטנאם (1598–1610); מנגלור (1568–1659); סוראט (1540–1612); טהואוטהוקודי (1548–1658); סן תומא דה מליאפור (1523–1662; 1687–1749) | |
| מזרח ודרום מזרח אסיה | איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה–16 עד המאה ה–19) • מקאו (1557–1999) • מקאסאר (1512–1665) • מלאקה (1511–1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576–1605, טרנאטה 1522–1575, טידורה 1578–1650) • נגסאקי (1571–1639) • טימור הפורטוגזית (1702–1975) | |
| אמריקה הצפונית | ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501–1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?) | |
| אמריקה המרכזית והדרומית | ברזיל (1500–1822) • ברבדוס (1536–1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808–1822) • גיאנה הצרפתית (1809–1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680–1777) | |
| מדיירה והאיים האזוריים | שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים. | |