אלכסיי מרקוב
אלכסיי מרקוב (ברוסית: Алексей Марков; 24 במרץ 1802 – 12 במרץ 1878) היה צייר היסטוריה רוסי, אקדמאי ופרופסור באקדמיה האימפריאלית לאמנויות.[1]
ביוגרפיה
אביו היה שען. הוא למד באקדמיה הקיסרית לאמנויות אצל אנדריי איוואנוב, אלכסיי יגורוב ו-ואסילי שבייב; סיים את לימודיו ב-1824, לאחר שקיבל מספר מדליות. הוא קיבל מדליית זהב ומענק עבור נסיעה לימודית מחוץ לרוסיה בשנת 1830, כהוקרה על ציורו "סוקרטס, לפני מותו, מדבר עם תלמידים על נצחיות הנפש".[2]
הוא ביקר בדרזדן וברומא, העתיק ציורי קיר וציורים, בעיקר אלה של רפאל, וכן הפיק ציורים משלו. בשנת 1836, יצירתו "המזל והקבצן" הביאה לו את התואר אקדמאי. בשנת 1842, על ציורו של אנוסים נוצרים בקולוסיאום, הוא מונה לפרופסור חבר. עשר שנים מאוחר יותר, הוא קודם לפרופסור מלא וקיבל את התואר פרופסור מכובד ב-1865. פלטון טיורין היה בין תלמידיו.
למרות שהיה בעל מלאכה מצוין, תרומתו העיקרית לאמנות הרוסית הייתה הוראתו החרוצה. הוא חיפש אמנים צעירים, שבתורם העדיפו את השיעורים שלו כשביקשו חניכות.
בנוסף לציוריו, יצר ציורי קיר ועבודות דקורטיביות. אחד הבולטים שלו הוא "יוסף פוגש את אחיו במצרים", בעליית הגג של קתדרלת יצחק הקדוש. הוא גם ביצע את הרישומים והקומפוזיציה לתיאור האל על תקרת קתדרלת ישו המושיע, אם כי את העבודה בפועל ביצעו איוואן מקרוב, איוואן קראמסקוי, ניקולאי קושלב ובוגדאן וניג.
_%D0%93%D0%A2%D0%93.jpg)
_%D0%93%D0%A0%D0%9C.jpg)
_%D0%93%D0%A0%D0%9C.jpg)
_%D0%93%D0%A0%D0%9C.jpg)
