אינוולוציה (מתמטיקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפעלת אינוולוציה פעמיים מחזירה את האיבר המקורי

במתמטיקה, אינוולוציה היא פונקציה שהיא ההופכית של עצמה. כלומר, פונקציה חד-חד-ערכית בין שתי קבוצות f:AB, המקיימת את התכונה f(f(x))=x לכל xA.

דוגמה יסודית לאינוולוציה היא הפעולה של לקיחת משלים של קבוצה, או הפעולה של שלילת פסוק לוגי. בתחומים מסוימים במתמטיקה יש לאינוולוציה משמעות מסוימת בהקשר בה היא מוגדרת. בתורת החבורות, למשל, כל איבר מסדר 2 הוא אינוולוציה (למעשה איבר gG הוא אינוולוציה אם ורק אם ההומומורפיזם xgx הוא אינוולוציה כפונקציה).

תכונות

מן ההגדרה נובע שאינוולוציות הן תמיד פעולות אונאריות חד-חד-ערכיות. כלומר הן תמורות על תמונתן. תמורה היא אינוולוציה אם ורק אם בפירוק שלה למחזורים זרים מופיעים רק חילופים ונקודות שבת.

מספר האינוולוציות שמוגדרות על קבוצה סופית של n איברים נקרא מספר־טלפון ה-n-י[1]. מספרים אלו מקיימים את נוסחת הנסיגה:

a0=a1=1
an=an1+(n1)an2

הוכחה: נניח ללא הגבלת הכלליות שהקבוצה היא {1,,n}. יש an1 אינוולוציות שבהן n נקודת שבת (כל אינוולוציה כזו מתאימה לאינוולוציה אחת על {1,,n1}). יש an2 אינוולוציות שבהן n עובר ל-kn (כל אינוולוציה כזו מתאימה לאינוולוציה אחת על {1,,k1,k+1,,n1}). יש n1 ערכים אפשריים ל-kn.

מספרי־הטלפון הראשונים הם: 1, 1, 2, 4, 10, 26, 76, 232, 764, 2620, 9496.

דוגמאות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים