אייבור מונטגיו

אייבור מונטגיו
Ivor Goldsmid Samuel Montagu

אין תמונה חופשית
לידה	23 באפריל 1904
פטירה	5 בנובמבר 1984 (בגיל 80)
סוגה מועדפת	תעודה
עיסוק	מפיק, תסריטאי ובמאי קולנוע

אייבור גולדסמיד סמואל מונטגיו (באנגלית: Ivor Goldsmid Samuel Montagu;‏ 23 באפריל 1904 – 5 בנובמבר 1984) היה יהודי בריטי, קולנוען, תסריטאי, מפיק, מבקר קולנוע, סופר, פעיל אקטיביסיטי, שחקן טניס שולחן, נשיא איגוד טניס השולחן האנגלי, המייסד של הפדרציה הבינלאומית לטניס שולחן, עמד בראשה במשך כ-40 שנים (1926–1967). פיתח תרבות קולנוע אינטלקטואלית תוססת בבריטניה במהלך השנים שבין שתי מלחמות העולם ומרגל קומוניסטי בשנות ה-30.

ביוגרפיה

מונטגיו נולד ברובע קנזינגטון, לונדון למשפחה אריסטוקרטית. בית המשפחה היה ארמון פאר שהעסיק משרתים רבים. בנם השלישי של גלדיס (לבית גולדסמיד) והברון לואי מונטגיו , בן דודו של הרברט סמואל, ונכדו של הברון סמואל מונטגיו. בני שושלת בנקאים יהודים בעלי אחוזה בקנזינגטון. הוא למד בבית הספר ווסטמינסטר ובקינג'ס קולג', אוניברסיטת קיימברידג', שם כתב בגרנטה והיה מעורב במחקר בזואולוגיה.

בשנת 1925 הקים ביחד עם סידני ברנשטיין את אגודת הסרטים של לונדון, איגוד הקולנוע הבריטי הראשון. הוא הפך למבקר הקולנוע הראשון של "האובזרבר". המאמר הראשון היה על "הדייר" של אלפרד היצ'קוק ב-1926. הוא שימש כמפיק סרטים בכמה מהמותחנים של היצ'קוק.

מונטגיו הצטרף לאגודה הפביאנית' לאחר מכן למפלגה הסוציאליסטית הבריטית ולאחר מכן למפלגה הקומוניסטית של בריטניה. כך יצר קשרים עם יוצרי קולנוע רוסים ששינו את שפת העריכה והמונטאז' בשנות ה-20. ב-1930 הצטרף לחברו סרגיי אייזנשטיין לניו יורק ולהוליווד. מאוחר יותר יצר סרטים על מלחמת האזרחים בספרד. בשנת 1934 הוא ביים את הסרט התיעודי "כנפיים על האוורסט" ביחד עם ג'פרי ברקס .

ב-1933 היה מונטגו חבר מייסד באיגוד טכנאי הקולנוע והטלוויזיה, שם מילא תפקידים עד שנות ה-60. בשנת 1934, ייסד את המכון לקולנוע מתקדם, שם עבד כמבקר קולנוע, לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא גם כיהן במועצת השלום העולמית .

מונטגיו היה חבר במועצה לשימור בעלי חיים ודאג לסוס פרז'וואלסקי במונגוליה שהיה בסכנת הכחדה.

מונטגיו התחתן ב-10 בינואר 1927 עם איילין הלסטרן (1904–1984). לזוג לא נולדו ילדים, אך הוא אימץ את בתה הצעירה של איילין, רונה בארנט (1922–1996).

טניס שולחן

מונטגיו היה שחקן טניס שולחן, שייצג את בריטניה בתחרויות ברחבי העולם. ב-1922 בהיותו בן 17 הוא ייסד את איגוד טניס השולחן האנגלי (ETTA), וכיהן מספר שנים כיו"ר וכנשיא. ב-1926 הוא נרתם לעזור להקים ולממן את אליפות העולם הראשונה שנערכה בלונדון. באותה שנה הוא הקים את הפדרציה הבינלאומית לטניס שולחן והיה לנשיאה במשך יותר מארבעים שנה, עד לפרישתו בשנת 1967.

גיוס על ידי המודיעין הסובייטי

אחיו יואן מונטגיו, קצין מודיעין ימי במלחמת העולם השנייה, המוח מאחרוי מבצע קציצה, הונאה המוצלחת שהשיקה את הפלישה לסיציליה.

מזכיר הנספח הצבאי הסובייטי בלונדון, סיימון דוידוביץ' קרמר, גייס את אייבור מונטגיו ב-25 ביולי 1940. תפקידו היה ליצור "קבוצת X" של חברים בעלי דעות דומות לשלו. שנה לאחר מכן, פלש היטלר לברית המועצות שהפכה לבעלת ברית של בריטניה, כך שעד יוני 1941, שני האחים עבדו מבחינה טכנית עבור אותו צד.

אייבור ידע על עבודת המודיעין של אחיו, אבל אחיו לא ידע את שלו. סוכני הנגד של הביון הבריטי (MI5), חשדו באייבור באופן כללי בגלל הפוליטיקה הקומוניסטית שלו, וההתרועעות שלו עם רוסים. הם הקשיבו לטלפון שלו ופתחו את הדואר שלו, אבל לא מצאו שום דבר ספציפי, לרווחתו הרבה של אחיו יואן, שחשש שהקריירה שלו תושפע לרעה מהפעילויות של אחיו הצעיר.

רק לאחר הפענוח בשנות ה-60 של מסמכי וינונה ממרץ 1940 עד אפריל 1942 הוא זוהה לכאורה כ"אייבור מונטגיו, הקומוניסט, העיתונאי והמרצה המקומי הידוע", שם הקוד "אינטליגנציה". הפענוחים של וינונה, בוטלו ב-1995 ומעולם לא שימשו בשום משפט אמריקאי או בריטי בגין בגידה.

פילמוגרפיה

עריכה

• 1927 – הדייר
• 1927 – מדרון
• 1928 – סגולה קלה

תסריט

• 1927 – Blighty (מבוסס על סיפור שלו)
• 1929 – הסערה על לה סראז
• 1933 – מלך הריץ
• 1948 – סקוט מהאנטארקטיקה
• 1956 – האיש האחרון שנתלה?

במאי

• 1928 – פרחי תירס / בקבוקים כחולים
• 1928 – חלומות בהקיץ (סרט קצר)
• 1928 – H. G. Wells Comedies
• 1928 – The Tonic (סרט קצר)
• 1929 – סערת לה סאראז (ביחד עם סרגיי אייזנשטיין והנס ריכטר)
• 1934 – כנפיים מעל האוורסט (סרט קצר)

מפיק

• 1934 – הלב שלי קורא לך / Mon coeur t'appelle
• 1934 – האיש שידע יותר מדי
• 1934 – ההולנדית הישנה שלי
• 1935 – 39 המדרגות
• 1935 – חלוף הקומה השלישית בחזרה
• 1935 – הלב שלי קורא
• 1936 – סוכן חשאי
• 1936 – סבוטז'
• 1948 – חוף אחר

ספרים

• 1924 – טניס שולחן היום
• 1936 – טניס שולחן
• 1970 – הבן הצעיר, אוטוביוגרפיה

פרסים ותארים

• בשנת 1959 זכה מונטגיו זכה בפרס לנין לשלום, שניתן על ידי ממשלת ברית המועצות למקבלים שעבודתם מקדמת את מטרת הסוציאליזם, בעיקר מחוץ לברית המועצות.
• בשנת 1984 זכה מונטגיו להיכלל ביד לאיש הספורט היהודי שבמכון וינגייט
• בשנת 1995 הוכנס מונטגיו להיכל התהילה הבינלאומי של טניס השולחן.

משפחתו

אחיו הבכור, סטיוארט מונטגיו, פנה לעסקי הבנקאות של המשפחה. אחיו השני, יואן מונטגיו, קצין מודיעין בצי המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה, שופט וסופר. נודע בהובלת "מבצע קציצה", פעולה שהטעתה את גרמניה הנאצית לחשוב שכוחות הפלישה של בעלות הברית ינחתו ביוון ולא בסיציליה במסגרת מבצע האסקי. החזיק בכמה תוארי אצולה בריטיים.

דודו הוא אדווין מונטגיו, בנו השני של סמואל מונטגיו, מדינאי בריטי ליברלי, חבר המועצה המלכותית ומזכיר המדינה להודו ודודתו היא ליליאן הלן מונטגיו, בתו של סמואל מונטגיו, עובדת סוציאלית, שופטת בבית משפט לנוער בלונדון ופעילת יהדות ליברלית (בריטניה).

קישורים חיצוניים

• Ivor Montagu - the godfather of table tennis, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 2:46)
• Russell Campbell, Ivor Montagu: Communist aristocrat, Soviet spy and activist filmmaker, The Conversatio, September 12, 2018 (באנגלית)