אדולפס רמאנאוסקאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תבנית {{מנהיג}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

אדולפס רמאנאוסקאס (בליטאית: Adolfas Ramanauskas-Vanagas 6 במרץ 1918 - 29 בנובמבר 1957) היה פרטיזן ליטאי ממנהיגי ההתנגדות הליטאית לברית המועצות. רמאנאוסקאס שמיש כמורה תחת הממשל הנאצי. הוא הצטרף להתנגדות האנטי-סובייטית לאחר שחויב על ידי הנ.ק.ו.ד. לרגל אחרי תלמידיו, ובסופו של דבר קודם ממפקד מחלקה ליושב ראש איגוד לוחמי החירות הליטאים (אנ'). הוא נעצר, עונה באכזריות, ולבסוף הוצא להורג.

רמנווסקאס נותר דמות שנויה במחלוקת בשל שיתוף הפעולה שלו עם הנאצים בתקופת השואה, ונגד האנדרטאות לזכרו הפגינו מרכז שמעון ויזנטל, הקונגרס היהודי העולמי והסוכנות היהודית.[1][2][3][4][5][6][7]

ביוגרפיה

רמאנאוסקאס התגורר ליד דרוסקינינקאי ושימש כמורה. הוא השתתף במרד יוני (אנ') האנטי-סובייטי בתחילת מבצע ברברוסה ביוני 1941. במהלך הכיבוש הגרמני של ליטא במלחמת העולם השנייה, התגורר רמאנאוסקאס באליטא ולימד מתמטיקה, ליטאית וחינוך גופני בסמינר למורים בעיר.

ניצחונו של הצבא האדום על הורמאכט הוביל לכיבוש מחדש של ליטא ולגירושים ההמוניים, הרג ודיכוי של שלטונות ברית המועצות כלפי תושבי ליטא. בתחילת 1945 הצטרף רמאנאוסקאס לפרטיזנים הליטאים (אנ') שניהלו מלחמת גרילה נגד הכובשים הסובייטים. הוא אימץ את שם העט Vanagas ("נץ") והצטרף לפרטיזנים בדרום ליטא (סובאלקיה ודזוקיה).

לוחמת גרילה

רמאנאוסקאס הצטרף למחלקת פרטיזנים שפעלה בסביבות נמונאיטיס (אנ') ונבחר מיד למפקדה. הוא ארגן את הפרטיזנים לפלוגה בת 140 איש במרקינה. בשלבים הראשונים של ההתנגדות היו קרבות בינה לנ.ק.ו.ד. וגדודי ההשמדה (אנ'). שניים מהקרבות היו ביער ורצ'יוס בין אלווה (לי') לדאוגאי ב-14 וב-23 ביוני 1945. במהלך הקרב נהרגו 30–47 פרטיזנים ו-6–14 נלקחו בשבי. ב-1 ביולי 1945 הועלה רמאנאוסקאס לתפקיד מפקד חטיבת מרקיס (שהורכבה משלושה גדודים - מרקינה, מרצ'ינקנץ ודרוסקינינקאי). באוקטובר 1945, רמאנאוסקאס נשא לאישה את Birutė Mažeikaitė, סטודנטית לשעבר בסמינר למורים ופרטיזנית. ב-15 בדצמבר 1945 הוא הוביל מתקפה נועזת על מרקינה שנכשלה. הפרטיזנים השמידו רשומות סובייטיות, אך הם לא הצליחו לשחרר אסירים או לגבור על החיילים הסובייטים בכנסייה המקומית. רמאנאוסקאס שאף לשפר את הארגון והפיקוד של הפרטיזנים. הוא הפך למפקד המחוז הצבאי דיינבה (אנ') בספטמבר 1947 ושל אזור דרום ליטא בשנת 1948. הוא גם כתב, ערך ופרסם עיתונים רבים שהוציאו הפרטיזנים.

בפברואר 1949 השתתף במפגש של כל מפקדי הפרטיזנים בכפר Minaičiai (אנ'). במהלך הפגישה הוקם איגוד לוחמי החירות הליטאים, הפיקוד הראשי של הפרטיזנים. רמאנאוסקאס נבחר לנשיאות האיחוד ולסגנו של היו"ר ג'ונאס זמאיטיס (אנ'). הוא גם הועלה לדרגת מייג'ור. רמאנאוסקאס היה אחד החותמים על הצהרת הפרטיזנים הליטאים (אנ') מ-16 בפברואר 1949, שהכריזה על ליטא כרפובליקה דמוקרטית ועל האומה הליטאית כמעצמה ריבונית.[8]

בסתיו 1949 הועלה רמאנאוסקאס לדרגת קולונל ומפקד כוחות ההגנה של איגוד לוחמי החירות הליטאים. כאשר זמאיטיס התפטר בשל בריאות לקויה ב-1952, הפך רמאנאוסקס למנהיג האיחוד. עם זאת, עד אז ההתנגדות המזוינת פחתה. עקב אבדות כבדות נשברו מבנים מאורגנים והפרטיזנים המשיכו במאבקיהם בנפרד. רמאנאוסקאס הורה רשמית על הפסקת המאבק המזוין לטובת התנגדות בלתי אלימה.

לכידה, עינויים ומוות

חדר שבו הוחזק רמאנאוסקאס בבניין הק.ג.ב לשעבר בוילנה

הוא השיג מסמכים מזויפים וחי במחבוא. בעודו מסתתר כתב זיכרונות בשלושה חלקים, שהוסתרו על ידי אנשים מהימנים ונחשפו רק בשנים 1988–89, בתקופת הגלאסנוסט, ופורסמו לראשונה ב-1991. הקג"ב הקים קבוצה מבצעית קבועה בראשות פטרס רסלנאס (אנ') ונחמן דושנסקי כדי ללכוד את רמאנאוסקאס.[9] הוא נעצר ב-11 באוקטובר 1956.

רמאנאוסקאס נלקח לכלא הק.ג.ב בוילנה (כיום המוזיאון לקורבנות רצח עם (אנ')) ועונה. ב-12 באוקטובר, הוא הועבר לבית חולים במצב אנוש, ולפי הרופאים הוא היה פצוע כולו - עינו נוקבה 5 פעמים, חסר לו איבר המין, קיבתו הייתה חבולה ועוד.[10] הוא הוצא להורג ב-29 בנובמבר 1957.[11]

אשתו Birutė Mažeikaitė נידונה ל-8 שנות מאסר בגולאג.

שיתוף הפעולה שלו עם גרמניה הנאצית

רמאנאוסקאס הואשם בתמיכה בחזית הפעילים הליטאית ובפיקוד על קבוצה חצי-צבאית שרדפה את הקהילה היהודית בדרוסקינינקאי ב-1941.[1][12][13][14][2] בזיכרונותיו מתאר רמאנאוסקס הנהגת יחידת פרטיזנים בדרוסקינינקאי הכבושה בידי הנאצים. תושבים מרובים של דרוסקינינקאי טענו כי היו עדים לפרטיזנים מכים והורגים יהודים וקומוניסטים. ממסמכי המשטרה עולה כי קבוצות פרטיזנים חמושות בדרוסקינינקאי הוציאו להורג לפחות 28 בני אדם.[15][16]

משרד החוץ הליטאי והמרכז לחקר רצח עם והתנגדות של ליטא (אנ') טוענים כי ההאשמות הן "שקרים [...] שהופצו תחילה על ידי המשטרה החשאית של הק.ג.ב מהתקופה הסובייטית כדי להכפישו".[17][18] ההיסטוריון והפוליטיקאי ארווידאס אנושאוסקאס טען כי ההאשמות מקורן ב"מסע דיסאינפורמציה אנטי-ליטאי בגיבוי רוסי", בהנהגת קצין הק.ג.ב נחמן דושנסקי.[19]

מורשת

הלוויה ממלכתית של מפקד הפרטיזנים הליטאי אדולפס רמאנאוסקאס, 2018

ספר זיכרונות שכתב רמאנאוסקאס בין 1952 ל-1956, ראה אור ב-1991 תחת השם Daugel krito sūnų ("בנים רבים נפלו").[20] בשנת 2018 פרסם המרכז הליטאי לחקר רצח עם והתנגדות תרגום לאנגלית של הספר.[21] בתו Auksutė (לי'), שערכה את הספר, נבחרה לסיימאס ב-2008.

לוח זיכרון בפוניבז'

בדצמבר 2017 ביקר שגריר ישראל אמיר מימון את בתו של רמאנאוסקס ולפי הדיווחים "הביע תמיכה דיפלומטית לזכרו של לוחם החירות".[22]

אנדרטאות בארצות הברית

בשנת 2017 בוטלו התוכניות להקמת אנדרטה למלאת 100 שנה להולדתו של רמאנאוסקס בקונטיקט בעקבות עצומה.[23][24][25] ב-4 במאי 2019 נחשפה בשיקגו אנדרטה לזכר רמנווסקאס, חשיפה שספגה ביקורת מכמה ארגונים, כולל מרכז שמעון ויזנטל, הקונגרס היהודי העולמי והסוכנות היהודית.[1][2][3][4][5][6][7] עם זאת, מועצת הקהילה היהודית של ליטא פרסמה הצהרה כי "אין מידע מהימן הקושר את מנהיג הפרטיזנים הליטאי אדולפס רמאנאוסקאס בפשעי השואה".[26]

קבר

בשנת 2018, נמצא קברו של רמאנאוסקאס בבית קברות בוילנה. זהותו אושרה על ידי ניתוח אנתרופולוגי של הגולגולת, חקירת DNA והתאמה צילומית. מותו היה תוצאה של ירי בראשו.[27] שרידיו התגלו ונקברו מחדש בהלוויה ממלכתית[28], בה נאמה נשיאת ליטא דליה גריבאוסקאיטה ודיפלומטים מ-30 מדינות.[29][30]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדולפס רמאנאוסקאס בוויקישיתוף   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
  • אדולפס רמאנאוסקאס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  2. ^ 1 2 3 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  3. ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  4. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד Inigo Alexander, ‏Lithuania criticised over monument to war 'hero' who led vigilante gang persecuting Jews, The Telegraph, 8 May 2019
  5. ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  6. ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  7. ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  8. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  9. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  10. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  11. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  12. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  13. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  14. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  15. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  16. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  17. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  18. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  19. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  20. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  21. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  22. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  23. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  24. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  25. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  26. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  27. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  28. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  29. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  30. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
אוחזר מתוך "https://ivritpedia.com/index.php?title=אדולפס_רמאנאוסקאס&oldid=489404"