אבן ראשה
אבן הָרֹאשָׁה היא החוליה העליונה בקשת הבנויה באופן מסורתי.
מקור
הביטוי העברי "אבן ראשה" נזכר במקרא בספר זכריה: "מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ".[1]
מהות
כאשר בונים קשת מלבנים על פיגומים, האבן הראשה היא הלבנה המונחת אחרונה ונועלת את הקשת. בלעדיה הקשת לא תישאר יציבה.
כאשר אבן ראשה נועלת קשת, צורתה מנסרה טרפזית, בדומה לשאר הלבנים המרכיבות את הקשת, אולם צורתה הבסיסית (ללא תוספות קישוטיות) של אבן ראשה הנועלת קמרון צולב היא פירמידה קטומה הפוכה, שאליה מתחברות שתי קשתות. במבנים רבים ובסגנונות אדריכליים שונים, נוהגים להבליט את אבן הראשה או לקשטה.
בתרבות
בעידן המודרני נהוג להשתמש במושג 'אבן הראשה' לתיאור מוסד או ספר הנמצאים בשורה הראשונה. כך למשל כותב הרב זוין על ספרו של הרב אריה לייב הלר, קצות החושן ”הוא משמש בפום רבנן ותלמידיהון לאבן הראשה.”
