תמרה יובל-ג'ונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תמרה יובל-ג'ונס
קובץ:תמרה יובל ג'ונס צילום דניאל צ'צ'יק.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תקופת הפעילות מ-1968
תחום יצירה עיצוב אופנה, הוראה

תמרה יוֹבֵל ג'ונס (1945 – 18 בדצמבר 2024) הייתה מעצבת אופנה, יוצרת ומרצה ישראלית. ג'ונס הייתה במשך מעל לשלושה עשורים דמות משפיעה בסטודיו של רוברטו קוואלי,[1] וכן הייתה במשך 30 שנה מרצה בכירה במכללת שנקר,[2] וכיהנה בין השנים 2013 עד 2017 כראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל.[3] ג'ונס ידועה בשילוב תחומי אמנות שונים בעיצוב, ונטייתה אל האסתטיקה של תחילת המאה ה-20.[4]

ביוגרפיה

ג'ונס נולדה בשנת 1945 בחיפה.[5] בשנת 1962, לאחר סיום לימודיה התיכוניים בבית הספר הריאלי,[6] לקחה קורס ערב בציור אופנה.[7] בשנים 1966–1967 השלימה את הכשרתה המקצועית בקורס מטעם מרכז האופנה של מכון היצוא הישראלי.[8] לאחר סיום לימודיה עבדה בהתנדבות במפעל "תדמור" כאסיסטנטית למעצב ז'אק לימור, וכן השתלמה במשך שנה במוזיאון הילדות V&A בלונדון.[9][6] לאחר מכן החלה לעבוד כמעצבת אופנה עצמאית. בשנת 1968 עיצבה דגמי אופנה עבור הבוטיק 'רפיפי' בתל אביב, שהתאפיינו במראה רומנטי־נוסטלגי.[10][11] באותה שנה הקימה יחד עם נירה לונדון את חנות הבוטיק 'מאוד' בירושלים, שפעלה עד 1971.[12] חנות זו, שכונתה בידי ירושלמים "הבוטיק הצהוב", הייתה חלוצית בשל לקיחת ההשראה מחנויות שונות בלונדון וכן בגלל היות המושג "בוטיק" חדש בארץ באותה תקופה, ועל כן זכתה בהצלחה מהירה.[6] בשנת 1969 השתתפה בתחרות "הבגד הישראלי" מטעם מכון הייצוא.[13] בשנת 1972 עברה מירושלים לתל אביב,[6] והקימה שם את סטודיו האופנה "תמרה", וכן בוטיק בעל אותו שם שפעל ברחוב ש"ץ בירושלים.[14] במקביל, זומנה על ידי רות דיין לעצב קו שמלות רקומות ומעוטרות בעבודת יד עבור חברת "משכית".[15][16] בשנת 1972 עיצבה ג'ונס תלבושות עבור סרטו של דוד פרלוב "הגלולה".[17] בתחילת שנות ה-70 יצרה תלבושות עבור להקת בת דור.[18]

באותה שנה, מאסה ג'ונס באחריות הכרוכה בניהול שני בוטיקים, וכן נתקלה בקשיים כלכליים.[4][16] היא החלה לעבוד על "קולקציית החלומות" שלה, ובה בגדי קטיפה בגנון רומנטי המעוטרים ברקמות מאויירות,[4] אותם יצרה באופן עצמאי[19] וללא שיקולי רווח.[16] הבגדים הללו הוצגו בסרטו הקצר של עמוס גוטמן, "סיפורי בדים".[20][21] בסוף אותה שנה לקחה את בגדי הקולקציה עמה למספר פגישות בפריז ולונדון.[16] הבגדים זכו להתלהבות מצד הקהל, המבקרים והצלמים, אך לא נמכרו באופן מסודר, ועל כן החליטה לחזור לישראל, והשאירה את הבגדים בביתה של חברתה בפריז; משם, הגיעו הבגדים אל המעצב רוברטו קוואלי, דרך המלצה של בת זוגו, הדוגמנית הישראלית חוה לוי.[4] ג'ונס עבדה כמעצבת הבית של קוואלי בין 1975 ל-1981.[1] בשנים 1978–1979 עבדה יחד עם רות דיין כיועצת אופנה לממשלת גואטמלה, שקיימה באותם ימים את פרויקט "ארטיזנה" בו עוצבה קולקציה לייצוא מהטקסטילים של ילידים מתרבות המאיה.[22][9] לאחר מכן שבה לישראל על מנת ללדת את בתה הבכורה, ופתחה שני בוטיקים ביפו, אשר נסגרו מסיבות כלכליות.[23][16] בשנת 1987 פתחה בוטיק ברחוב גורדון בתל אביב, אשר נסגר אף הוא בשנת 1990.[6][24] בשנת 1982 יצרה יחד עם האמנית אירה ריכווגר את תערוכת "ציפצ'ולה", בה הוצגו בובות בעיצובה של ריכווגר שהולבשו בתלבושות בעיצוב ג'ונס. התערוכה הוצגה בגלריה 13 ביפו, ובהמשך ב-Wearable Art Gallery בניו יורק[25] כמו כן עיצבה ג'ונס באותה תקופה בגדים עבור מפעלי אופנה מקומיים, בהם "ג'ינג'ט",[26] "רקמה"[27]"הלן נייט" ו"דורינא".[6] כמו כן עיצבה קולקציית הלבשת בית עבור מפעל Bordou בירושלים.[28]

בשנות התשעים שבה ג'ונס אל בית האופנה של קוואלי, ועבדה אצלו כמעצבת ראשית בין השנים 1992–1996 וכן עבדה כמנהלת הסטודיו של בית האופנה בשנים 1998–2000.[1] החל משנת 1990, במקביל לעבודתה עם קוואלי, לימדה ג'ונס במכללת שנקר.[2] בשנות האלפיים החליטה להתנתק מעיצוב האופנה ולהתמקד בתחומים אחרים, כגון עיצוב גופי תאורה מבד פליסה, אשר נמכרו והוצגו בתערוכות ובמגזינים בארץ ומחוצה לה[29] וכן רהיטים.[16] בשנים 2004 עד 2006 כיהנה כראש מחלקת האופנה בשנקר, במקום לאה פרץ שיצאה מן הארץ.[16] בשנת 2009 שבה ג'ונס בפעם השלישית אל בית האופנה של קוואלי, וניהלה במשך שנה את הסטודיו לפיתוח רעיונות של המותג.[1] בימי המחאה החברתית בשנת 2011 יצאה ג'ונס נגד שיטת המשגור המקובלת בתעשיית עיצוב האופנה הישראלית, בניגוד לשאר העולם, אשר לטענתה פוגעת בפרנסת המעצבים ובתעשייה בכלל[30] בשנים 2013 עד 2017 כיהנה כראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל.[3] בשנת 2017 יזמה את תערוכת " Fashion as Art" בקניון רמת אביב, בה הוצגו יצירות של בוגריה מבצלאל.[31] בשנת 2018 יזמה ואצרה ג'ונס את תערוכת "מקום לאופנה, מסע בעקבות הבגד הישראלי" במוזיאון ישראל.[32] נכון לשנת 2019 העניקה שירותי ייעוץ אופנה עבור מעצבים צעירים ובתי אופנה גדולים כאחד.[33]

תמרה יובל-ג'ונס נפטרה ב-18 בדצמבר 2024.[34]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 רוברטו קוואלי, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  2. ^ 1 2 פעילות אקדמית - שנקר - בצלאל, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  3. ^ 1 2 איתי יעקב, מיצג הסיום של בצלאל: העבודות המבטיחות של בוגרי האופנה, באתר Xnet‏, 5 ביולי 2017
  4. ^ 1 2 3 4 אתר למנויים בלבד שחר אטואן, תמרה יובל ג'ונס תופרת חזון, באתר הארץ, 13 ביוני 2013
  5. ^ ארכיון תמרה יובל-ג'ונס, בספרייה הלאומית
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 אילה רז, אופנת הבוטיקים בתל אביב, חליפות העתים : מאה שנות אופנה בארץ-ישראל, תל אביב: ידיעות אחרונות, 1996, עמ' 204-205
  7. ^ סקיצות אופנה בצבע - קורס ערב - 1962-1963, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  8. ^ סקיצות אופנה - לימודים במכון הייצוא - 1966–1967, 1 מתוך 3
  9. ^ 1 2 גליון ציונים 9: תמרה יובל ג'ונס, בעמוד הפייסבוק של בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים - Bezalel Academy of Arts and Design
  10. ^ אילה רז, אופנת הבוטיקים בתל אביב, חליפות העתים: מאה שנות אופנה בארץ-ישראל, תל אביב: ידיעות אחרונות, 1996, עמ' 181
  11. ^ תצלומים - דגמי אופנה לבוטיק 'רפיפי' ת"א - 1968, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  12. ^ בוטיק 'מאוד' - 1968-1971, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  13. ^ סקיצות - תחרות 'הבגד הישראלי' - 1969, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  14. ^ סטודיו ובוטיק 'תמרה' - ת"א (דב הוז) וירושלים (ש"ץ) - 1971-1974, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  15. ^ תצלומים ופרסומים - עיצובים למשכית, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  16. ^ 1 2 3 4 5 6 7 הדס שואף, תמרה יובל ג'ונס: לא יוצאת מהאופנה, באתר כלכליסט, 19 באוגוסט 2008
  17. ^ תצלומים וקטע עיתונות - עיצוב תלבושות - 'הגלולה', ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  18. ^ סקיצות - להקת מחול בת דור ו'בוטיק מאוד', ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  19. ^ תצלומים - קולקציית החלומות - 1974, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  20. ^ וידאו - קטעים מתוך הסרט 'סיפורי בדים', ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  21. ^ איתי יעקב, חסד מופלא: על סרטו של עמוס גוטמן "סיפורי בדים", באתר nrg‏, 11 בדצמבר 2010
  22. ^ פרויקט 'ארטיזנה' גואטמלה, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  23. ^ בית אופנה 'תמרה' - דולפין 8 ביפו 1983-1987, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  24. ^ שולמית קיסרי, סגרה את הבוטיק, הארץ, 21 במרץ 1990
  25. ^ צ'פצ'ולה, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  26. ^ ג'ינג'ט, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  27. ^ רקמה, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  28. ^ סקיצות - הלבשת בית - Bordou, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  29. ^ עיצוב גופי תאורה בבד פליסה, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  30. ^ יערה קידר, המחאה מתעצבת: תמרה יובל ג'ונס קוראת לאנשי האופנה להתאחד, באתר nrg‏, 7 באוגוסט 2011
  31. ^ מיכל גלנטי, ‏הלאונג' ליאורה עופר תומכת באמנים צעירים, באתר מעריב אונליין, 28 במרץ 2017
  32. ^ מקום לאופנה, באתר מוזיאון ישראל
  33. ^ חיה אלפסי, נשות המסע – עם תמרה יובל ג'ונס, באתר חיה אלפסי, ‏24 בנובמבר 2019
  34. ^ אתר למנויים בלבד אופיר חובב, מעצבת האופנה תמרה יובל ג'ונס מתה בגיל 79, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2024
אוחזר מתוך "https://ivritpedia.com/index.php?title=תמרה_יובל-ג%27ונס&oldid=827689"