הצגת המקור של הדף "חנקן אדום-ראש"

{{מיון
| תמונה = [[קובץ:Woodchat shrike kuwait by irvin calicut DSCN2321.jpg|230px|חנקן אדום-ראש]]
| תפוצה = [[קובץ:LaniusSenatorIUCN.svg|230px]]
| כיתוב = חנקן אדום-ראש
}}
[[קובץ:Woodchat Shrike juv - Castuera - Extremadura S4E5780 (14760575193).jpg|ממוזער|צעיר]]
[[קובץ:Lanius senator MHNT.ZOO.2010.11.214. Jebsheim Haut Rhin.jpg|ממוזער|[[ביצה|ביצי]] חנקן אדום-ראש, אוסף [[מוזיאון טולוז]]]]
'''חנקן אדום-ראש''' ([[שם מדעי]]: '''''Lanius senator''''') הוא [[מין (טקסונומיה)|מין]] של [[ציפור שיר]] מה[[סוג (טקסונומיה)|סוג]] [[חנקן (ציפור)|חנקן]] שב[[משפחה (טקסונומיה)|משפחת]] ה[[חנקניים]]. אורכו 17–19 ס"מ, ומשקלו 29–37 גרם. גילו המקסימלי של החנקן הוא 3 שנים.{{הערה|שם=מידע על הציפור|[https://www.birds.org.il/he/species-page/328/species-description חנקן אדום-ראש]}} החנקן צד את טרפו, משפד אותו על קוץ ואוכלו חי או משאיר אותו להתייבש ולשמש מזון עתידי.

==תיאור המראה החיצוני==
===זכר===
הכיפה והעורף חומים-אדומים, הגב והמצח שחורים, והכנפיים שחורות מלמעלה. על הכנף כמה כתמים לבנים, ובתעופה הם מקנים מראה לבן יצוגי.{{הערה|שם=לקסיקון|קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, לקסיקון מפה: הציפורים - המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, עריכה: דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל, מפה הוצאה לאור, 2003}}

===נקבה===
דומה לזכר אך דהויה יותר, הגב אפור-חום, הבטן לבנה ועל צידי הבטן יש סהרונים אפורים. פעמים רבות, הכתם הלבן-בז' שליד המקור גדול מזה של הזכר, ומגיע עד אזור המצח והעין.{{הערה|שם=לקסיקון}}

===צעיר===
זנבו של הצעיר קצר במקצת מזה של הבוגרים. בצד הכנף כתם לבנבן קטן וכל הבטן והחזה עם סהרונים אפורים.{{הערה|שם=לקסיקון}}

==קולות==
קריאת האזהרה היא כמה קריאות קצרות וצרודות. השירה היא זרם חזק של ציוצים מצקצקים ולפעמים מעורבבת עם קולות חיקוי של ציפורים אחרות.{{הערה|שם=לקסיקון}}

==אזורי מחיה==
החנקן אדום-הראש דוגר בחורשות דלילות, באזורים חקלאיים שכוללים עצים, ומעדיף להיות בקרבת מטעי פרי. נודד לאזורים טרופיים כגון אפריקה.{{הערה|שם=לקסיקון}}

===בישראל===
חולף מצוי. דוגר בצפון הארץ ובמרכזה. מעדיף שטחים פתוחים.{{הערה|שם=לקסיקון}}

==תזונה==
חנקן אדום-ראש מתייצב במקום גבוה וסורק את השטח. כאשר הוא מזהה חגב, חיפושית, דו-חי, יונק קטן או זוחל כגון לטאה או נחש קטן - החנקן תופס את הטרף בצווארו, ובעזרת מקורו הקשה הורג אותו (במקרה של [[חולייתנים]] שובר את חוליות הצוואר). אחרי שהרג את טרפו, הוא לוקח אותו למקום בטוח ואוכל אותו שם.
פעמים רבות החנקן משפד את הטרף על קוץ או גדר תיל. לתופעה זאת יש כמה הסברים: הראשון הוא סימון טריטוריה; השני הוא יצירת מחסן מזון מיובש; השלישי הוא עשיית רושם על נקבות כדי שיראו, שהוא צייד טוב ויוכל לספק להן די מזון אם יבחרו בו לבן זוג.{{הערה|שם=מידע על הציפור}}

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
{{מידע טקסונומי}}
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:חנקניים]]
[[קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס לינאוס]]
[[קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758]]
[[קטגוריה:ארץ ישראל: חנקניים]]
[[קטגוריה:ירדן: עופות]]
[[קטגוריה:מרוקו: עופות]]
[[קטגוריה:ספרד: עופות]]