לובאצ'וב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לובאצ'וב
Lubaczów
מדינה פוליןפולין פולין
פרובינציה פודקרפצקיהפודקרפצקיה פודקרפצקיה
מחוז לובאצ'וב
תאריך ייסוד 1214
קואורדינטות 50°10′N 23°7′E / 50.167°N 23.117°E / 50.167; 23.117
http://www.lubaczow.pl

לובאצ'ובפולנית: Lubaczów) היא עיירה בפרובינציית פודקרפצקיה שבפולין, באזור גליציה המערבית, שבה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

תולדות היישוב

לובאצ'וב נזכרת לראשונה בשנת 1214[דרושה הבהרה], ובשנת 1376 הוענקו לה זכויות עיר. בשנת 1672, במהלך המלחמה הפולנית-עות'מאנית, התרחש בסמוך לעיירה קרב מרכזי.

בחלוקת פולין בשנת 1772 נכללה העיירה בתחום גליציה ההיסטורי, בחלקה האוסטרי, ולאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה בתחום הרפובליקה הפולנית השנייה.

יהודי לובאצ'וב

בית הקברות היהודי בלובאצ'וב.

לפני מלחמת העולם הראשונה התקיימה בעיירה קהילה יהודית גדולה ובה מוסדות חינוך, אגודות מקצועיות, פעילות ספרותית ופוליטית ענפה, בתקופת המלחמה שרפו קוזקים את כל החלק היהודי בעיירה, רצחו יהודים רבים ולא איפשרו לכבות את החנויות והמחסנים השייכים ליהודים[1].

בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-2,000 יהודים, כמחצית תושביה, והתקיימה בה פעילות ציבורית יהודית. בשנת 1931 נרצחה בעיירה משפחה יהודית שלמה בידי אנטישמים מקומיים. בספטמבר 1939 נכבשה העיירה בידי הצבא האדום.

זמן קצר לאחר פרוץ מבצע ברברוסה נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ואלו הטילו על יהודיה גזירות שונות, ובסתיו 1942 ריכזו את יהודי היישוב ואת יהודי כפרי הסביבה בגטו שהוקם בעיירה, אשר מספר יושביו הגיע לכ-6,300 איש. כעבור זמן לא רב נסגרו שערי הגטו, ויושביו החלו להישלח למחנה ההשמדה בלז'ץ. בד בבד פשטה בגטו מגפת טיפוס הבהרות, שהפילה חללים רבים.

ב-6 עד 8 בינואר 1943 נערכה בגטו שבעיירה אקציית חיסול, בה נורו כל יושביו ליד עיירה הסמוכה דכנוב (אנ'). לאחר מכן ערכו הגרמנים והאוקראינים מצוד שיטתי אחר יהודים מהגטו שנמלטו מהאקציה.

ערים תאומות

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לובאצ'וב בוויקישיתוף   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.

הערות שוליים

  1. ^ להרחבה על החורבן בלובאצ'וב במלחמת העולם הראשונה ועל התנכלות הקוזקים לקהילה, ראו: ש. אנ-סקי, חורבן היהודים בפולין, גליציה ובוקובינה (תרגם: ש"ל ציטרון), ברלין: הוצאת שטיבל, תרפ"ט–1929. עמ' 176–178.