בן הגרי
בן הגרי (נולד ב-1981) הוא אמן ישראלי רב-תחומי, המתמחה ביצירות וידאו, פסלים, אנימציה וצילום. הציג במספר רב של תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בישראל ומחוץ לישראל.
ביוגרפיה
הגרי נולד בתל אביב. אימו שולמית הקימה וניהלה את מערך המכירות של תיאטרון הקאמרי ואביו אילן היה מעצב גרפי, שעיצב בין היתר, בול לזכרו של יצחק שמיר. אחיו הבכור הוא קצין צה"ל תת-אלוף דניאל הגרי, ואחיו הצעיר יוני מתגורר בכפר שיקומי.[1]
הגרי למד בתיכון תלמה ילין. במהלך לימודיו במדרשה לאמנות במכללת בית ברל הציג בתערוכות קבוצתיות שונות. בעבודותיו המוקדמות עסק ביחס בין הצופה ליצירה. הוא ריכז את לימודי הווידאו ארט במדרשה לאמנות בבית ברל. בשנת 2014 עבר לניו יורק עם בת זוגו, ומ-2015 הוא מלמד בבית ספר לאמנות באוניברסיטת ייל ובתוכנית התואר השני לווידאו, צילום ומדיה בבית ספר לאמנות חזותית SVA, ניו יורק.[2]
יצירה אמנותית
עבודותיו מאופיינות בגישה טרגי-קומית, היוצרת סביבות אבסורדיות ועולמות פלאיים המטשטשים את הגבולות בין מציאות לדמיון. יצירתו מבוססת על מחקר בתחומי הספרות, התיאטרון, תולדות האמנות וסקרנות מדעית.[2]
ב-2016 זכה בפרס חמי פרוכטר, ובנימוקי השופטים נכתב כי ״בסרטיו ובמיצבי הווידאו הקומי־טרגיים של הגרי מתגלמות סביבות אבסורדיות המעלות שאלות על זהות וטריטוריה ובכל הסרטים נולדת מחדש דמותו של האמן הכלואה בתוך מנגנון מכני ומתמודדת עם נסיבות תרבותיות".[3]
בסרט ״אני עיפרון״[4] הגרי מגיח לרגע מתוך האפלה, נבלע בתוך הגרפיט ונולד מחדש כעיפרון שרוקד ביחד עם בתו.
בראיון שערך לקראת פתיחת התערוכה במוזיאון הרצליה, אמר הגרי כי האמירות הפוליטיות נוכחות בתוך יצירותיו. התערוכה "קולו של חוד" מתייחסת, לדבריו, לכוחו של הקול האינדיבידואלי. הגרי התייחס להשפעת המעבר לניו יורק על יצירתו, וטען כי ישראל אינה שוליים אלא "מרכז אחר". לדבריו, היצירה בישראל מתקיימת ב"אינקובטור" המאופיין בסביבה תרבותית ולשונית ייחודית.[3]
לימודים
- 1998-1995 תיכון תלמה ילין, גבעתיים
- 2008-2004 בית ספר לאמנות - המדרשה, מכללת בית ברל
- 2014-2012 תואר שני MFA, בית ספר לאמנויות, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ארצות הברית
תערוכות יחיד
- 2024 – אני, עיפרון, גלריה גורדון, תל אביב יפו[4]
- 2023 – "על קולו של חוד", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
- 2022 – The Bolier, ניו יורק
- 2021 – Fundación CALOSA, מקסיקו
- 2016 – רצונו של קדר, מוזיאון תל אביב לאמנות (2016)
- ב־2014 הוצגה במוזיאון ישראל Fresh
- 2011 – לנו החירות, גלריה בארי, קיבוץ בארי
- 2008 – "עירום ומכונת כביסה", בית הספר לאמנות - המדרשה, מכללת בית ברל
- 2007 – קוקו, גלריה רוזנפלד, תל אביב
תערוכות קבוצתיות (חלקי)
- 2022 – מוזיאון על התפר, ירושלים
- 2021 – High Line Art, ניו יורק
- 2020 – מוזיאון ישראל, ירושלים
- 2019 – גלריית HESSE FLATOW, ניו יורק
- 2017 – מרכז ריצ'מונד לאמנות חזותית, אוניברסיטת מערב מישיגן, קלמזו, מישיגן
- 2017 – מוזיאון חיפה לאמנות
- 2015 – אקספו מילאנו, איטליה
- 2015 – SculptureCenter, ניו יורק
פרסים (חלקי)
- 2024 – Guggenheim Foundation Fellowship, ניו יורק
- 2022 – מענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר, מוזיאון הרצליה
- 2022 – פרס דיסקונט לעידוד היצירה
- 2021 – מענק תערוכה לאמן ישראלי, קרן ארטיס
- 2021 – מענק תערוכה, הקרן לאמנות עכשווית, ניו יורק
- 2020 – מענק לעבודת אמנות חדשה, מועצת מפעל הפיס לתרבות ואמנות
- 2016 – פרס חמי פרוכטר לאמן וידאו ישראלי, מוזיאון תל אביב לאמנות ומוזיאון רוז לאמנות
- 2008 – פרס רפי לביא, בית הספר לאמנות המדרשה, מכללת בית ברל (2008).
הערות שוליים
- ^ גואל פינטו, החיים בניו יורק, העפרונות והאח דניאל: בן הגרי בריאיון, באתר כאן, 07.01.24
- ^ 1 2 בן הגרי | artport, באתר www.artport.art
- ^ 1 2 דנה גילרמן, "בישראל יוצרים אמנות מתוך איזה עיוורון", באתר כלכליסט, 26 בינואר 2023
- ^ 1 2 בן הגרי: אני, עיפרון, באתר www.gordongallery.co.il (ב־English)