P5+1
הכינוי P5+1 (בפי מדינות אירופה גם E3+3) מתייחס לחמש חברות הקבע של מועצת הביטחון של האו"ם (P5): ארצות הברית, בריטניה, סין, צרפת רוסיה ובנוסף גם גרמניה. ה-P5+1 מכונה לעיתים קרובות E3+3 על ידי מדינות אירופה. זוהי קבוצה של שש מעצמות עולמיות שהצטרפו למאמצים הדיפלומטיים בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית.[1] [2]
היסטוריה
ביוני 2006 הצטרפו סין, רוסיה וארצות הברית לשלוש מדינות האיחוד האירופי שניהלו את המשא ומתן מול איראן החל משנת 2003,[3] על מנת לנסות להציע הצעה נוספת במשא ומתן עקיף עימה.
עד אז אימצה מועצת הביטחון של האו"ם שש החלטות בתגובה לתוכנית הגרעין האיראנית. כשההחלטה הראשונה, התקבלה ביולי 2006 ודרשה מאיראן להפסיק את פעילות העשרת והפקת האורניום. שלוש השנים לאחר מכן התקבלו שלוש החלטות נוספות, החלטה מספר 1737 (אנ') בדצמבר 2006, החלטה מספר 1747 (אנ') במרץ 2007 והחלטה מספר 1803(אנ') במרץ 2008, שהטילו סנקציות הדרגתיות על ארגונים ויחידים איראנים, שנחשדו בהיותם מעורבים בתוכנית הגרעין והטילים האיראנים.
החלטת מועצת הביטחון האחרונה, החלטה 1929 (אנ'), שהתקבלה ביוני 2010, הטילה סנקציות נוספות על איראן בשל חוסר שיתוף הפעולה שלה והמשך פעילותה הקשורה להעשרת אורניום ופעילויות של עיבוד מחדש.
תפקידה של גרמניה
גרמניה היא שותפה עיקרית בסחר עם איראן, גרמה להפחתה במקומות התעסוקה באיראן לאיראנים, להגדלה בייבוא לאיראן והפחתה בייצוא מאיראן.[4]
תוכנית הגרעין האיראנית תלויה בעיקר במוצרים ובשירותים גרמניים. לדוגמה, אלפי צנטריפוגות המשמשים להעשרת אורניום נשלטים על ידי חומרת אוטומציה רב תכליתית ותוכנה ("Simatic WinCC Step7") של חברת סימנס.[5]
לגרמניה נתח שוק גדול בכלכלה האיראנית וחברות גרמניות רבות פועלות בתחומיה ומפיקות רווח נאה, כמו: BASF, משפחת קרופ, סימנס, מרצדס-בנץ, פולקסווגן, מאן. בשנת 2015 גרמניה הרוויחה 5.67 מיליארד דולר (14.4%) בשוק הייצוא לאיראן.[6]
בשנת 2008 גדל היצוא הגרמני לאיראן ב-8.9% והגיע ל-84.7% מסך הסחר הכולל בין שתי המדינות. נפח הסחר הכולל עד סוף ספטמבר 2008 היה 3.23 מיליארד אירו, לעומת 2.98 מיליארד יורו בשנת 2007.[7] ערך הסחר בין גרמניה לאיראן עלה מ-4.3 מיליארד אירו בשנת 2009 לכמעט 4.7 מיליארד יורו ב-2010.[8] איגוד לשכות התעשייה והמסחר הגרמני העריך כי סנקציות כלכליות על איראן עשויות לבטל 10,000 משרות לגרמנים ולהשפיע לרעה על הצמיחה הכלכלית של גרמניה. כשהדבר יפגע בעיקר בחברות גרמניות בינוניות, שתלויות במידה רבה בסחר עם איראן, שיש להן פחות אינטרסים עסקיים בארצות הברית, ולכן הן פחות נוטות ללחצים פוליטיים מצד ארצות הברית.[7][9]
הסכם ביניים 2023
ערך מורחב – הסכם הביניים בז'נבה על תוכנית הגרעין האיראנית
סבב השיחות בין איראן ל-P5+1, בראשות הנציגה העליונה של האיחוד האירופי, קתרין אשטון,[10] נערך בעיר אלמטי בקזחסטן, ב-26-27 בפברואר 2013. שני הצדדים הסכימו להיפגש שוב באותו מקום ב-5-6 באפריל ולהמשיך את השיחות לאחר שיקיימו שיחות עם מומחים באיסטנבול, טורקיה ב-17-18 במרץ 2013. [דרוש מקור]
בפגישה נוספת של ה-P5+1 בז'נבה, שווייץ ב-16 באוקטובר 2013, איראן הצהירה כי היא עשויה לאפשר ביקורים ללא הודעה מוקדמת, באתרי הגרעין שלה כ"צעד אחרון" בהצעה לפתרון חילוקי דעות עם המערב. לפי גורם איראני, הורדת רמות העשרת האורניום עשויה להיות גם חלק מעסקה סופית.[11]
ב-24 בנובמבר 2013, הושג הסכם ביניים בין E3/EU+3 (מדינות P5+1 והאיחוד האירופי) ואיראן בז'נבה, שווייץ.[12] ההסכם צפוי להוביל להקפאה של חצי שנה והשבתה חלקית של חלקים מתוכנית הגרעין של איראן, בתמורה להפחתת הסנקציות הכלכליות על איראן, שכן המדינות פועלות לקראת הסכם ארוך טווח. הוא מייצג את ההסכם הפורמלי הראשון בין ארצות הברית לאיראן מזה 34 שנים.[דרוש מקור]
משא ומתן 2014 על הסכם כולל
תת שרת החוץ של ארצות הברית לעניינים מדיניים ומנהלת המשא ומתן המובילה עם איראן, ונדי שרמן, אמרה בדיון בסנאט כי תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן תטופל כחלק מהסכם גרעין מקיף. ב-10 בפברואר 2014, שר ההגנה של איראן אמר שהם ירו בהצלחה שני טילים חדשים מתוצרת בית.[13] למחרת, איראן פרסה "קווים אדומים" הקשורים לתוכנית הטילים הבליסטיים שלה, אתרי אטום והעשרת אורניום לקראת השיחות על השלב הבא בשיחות הגרעין, שהתחדשו בווינה ב-18 בפברואר. סגן שר החוץ עבאס עראקצ'י, גם הוא בכיר במשא ומתן על הגרעין האיראני, אמר כי "נושאים הקשורים להגנה, הם קו אדום עבור איראן" וכי טהרן "לא תאפשר לדון בנושאים כאלה בשיחות עתידיות".[14]
בכירים ב-P5+1 ואיראן נפגשו ב-18-20 בפברואר 2014 בווינה והסכימו על מסגרת למשא ומתן עתידי. ה-P5+1 ואיראן תכננו לקיים פגישות חודשיות כדי לנסות ולגבש הסכם סופי ומקיף.[15][16]
שגריר ישראל לשעבר באו"ם , דורי גולד, טען כי ההסכם המקיף שנמצא במשא ומתן בין איראן ל-P5+1, מתמקד בהגברת השקיפות במקום בהפחתת היכולת הגרעינית.[17] בכיר לשעבר במשרד החוץ האמריקאי ויועץ לתוכנית הגרעין של איראן, רוברט איינהורן, אמר כי הסכם כזה יצטרך גם להגביר את השקיפות וגם להאריך את ציר הזמן של איראן, ליכולת הפריצה הגרעינית.[18]
משא ומתן 2015 על פתרונות אחרונים והסכם סופי
- ערך מורחב – הסכמות לוזאן על תוכנית הגרעין האיראנית
- ערך מורחב – הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית
ראו גם
הערות שוליים
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ IAEA Board Welcomes EU-Iran Agreement: Is Iran Providing Assurances or Merely Providing Amusement?, The Nuclear Threat Initiative, 2004-11-30 (ב־English)
- ^ Germany's Pivotal Role in the Iranian Nuclear Standoff
- ^ How Digital Detectives Deciphered Stuxnet, the Most Menacing Malware in History
- ^ The Cost of Economic Sanctions on Major Exporters to Iran
- ^ 1 2 German-Iranian trade up 7.8 percent
- ^ Germany-Iran trade grows 9% in 2010
- ^ ‘Iran-Germany trade prospering’
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ Iran test-fires long-range missile (אורכב 18.05.2021 בארכיון Wayback Machine), Reuters, 10 February 2014
- ^ Iran sets 'red lines' ahead of fresh nuclear talks (אורכב 02.03.2014 בארכיון Wayback Machine), AFP, 11 February 2014
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ Framework Is Set for Iran Nuclear Talks (אורכב 02.03.2014 בארכיון Wayback Machine), The Wall Street Journal; 19 February 2014
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"