שמעון בן מגס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שמעון בן מגס הכהן (כנראה בסביבות המאה ה-6) היה פייטן ארץ-ישראלי קדום. אף על פי שלא ניתן לברר את התקופה המדויקת של פעילותו הספרותית של שמעון, על פי מרכיבים מבניים מסוימים בפיוטיו קבע יוסף יהלום כי הוא פעל קודם לרבי אלעזר בירבי קליר, אך לאחר יניי, כלומר בערך במאה ה-6, אך יש החולקים על קביעה זו.

יצירותיו

קטעים מיצירותיו הרבות ידועים לנו רק מממצאי הגניזה הקהירית. כמאתיים פיוטים כאלה התפרסמו על ידי יוסף יהלום.[1] כל הפיוטים הקיימים שייכים לקבוצת פיוטי הקרובות.

הוא כנראה חיבר מחזור פיוטי קדושתאות לכל פרשות השבוע, בהתאם למחזור הקריאה התלת-שנתית של יהדות ארץ ישראל. בכתבי היד שבגניזה נמצאו שרידים של 30 קדושתאות כאלה; גם רבים מקדושתאותיו למועדים שרדו. בעוד שסגנון ואופן פיוטיו קרובים באופן כללי לאלו של יניי, קדושתאותיו של שמעון מצטיינות במספר פרטים מבניים ייחודיים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים