שמואל יוסף גינזבורג
שמואל יוסף גינזבורג (1850-1939) היה בן העלייה הראשונה ומראשוני פתח תקווה.
ביוגרפיה
שמואל יוסף בן אסתר דבורה ומשולם פייבל גינזבורג (גינזבערג) נולד בשנת 1850 בעיירה להאישין (Lahishyn) הנמצאת 23 ק"מ צפונית לעיר פינסק (Pinsk) שברוסיה הלבנה (בלארוס), אז פולין.
עלה בעלייה הראשונה בשנת 1882. בתחילה התיישב בירושלים שם נולדו ילדיו: מרים – 1883, רחל (רייכל) - 1885 ויצחק צבי - 1888, בהיות יצחק צבי בן כחודש או פחות - נפטרה אמו רחל בת ישראל. בשנת 1888–1889 עבר שמואל יוסף גינזבורג לפתח תקווה וקבע בה את מושבו עד ליום מותו בשנת 1939. בתחילה הוא הגיע לבדו לפתח תקווה, ואת בנו (התינוק) ואחיותיו השאיר בירושלים ביחד עם הוריו, אחותו (מרים אלטע, לימים אשתו של משה שמואל ראב) ועם אומנת. רק לאחר שהתחתן פעם נוספת ונולדה ביתו שרה-לאה (שנת לידה משוערת 1889; לא ידוע שם אימה) הוא הביא את משפחתו מירושלים לפתח תקווה. בהמשך (משוער ב-1907) נישא לפרידה בת יעקב סגל (נפטרה ב־1935) ובשנת 1909 נולדה להם בת בשם אסתר רבקה (נפטרה 1983).
שמואל יוסף גינזבורג הגיע לפתח תקווה בחוסר כל והחל לעבוד כשכיר יום. בהמשך רכש אדמה במושבה בסביבה הידועה בשם 'אבו עיד'.
היה מומחה לסימון קרקעות וסידור אינסטלציה של תעלות מים בפרדסים (שיטת השקיה שהייתה נהוגה אז). היה חבר באגודת הכורמים ואחראי על כרם של 401 דונמים.
היה למדן גדול בש"ס וזכה לסיים את לימוד הש"ס שלוש פעמים בטרם נפטר. היה בין אלו אשר בנו את בית הכנסת הגדול, תכננו את גן המייסדים ואת המזרקה שבמרכזו ואף היה בן אלו שנטעו את העצים באותו גן.
שמואל יוסף גינזבורג נפטר ב-ל' באב תרצ"ט (15 באוגוסט 1939) והוא קבור בבית הקברות סגולה שבפתח תקווה.
אשתו, רחל בת ישראל (מחומסק), אמו של יצחק צבי, נפטרה כחודש לאחר לידת בנה יצחק צבי, ב-י"ד באייר תרמ"ח (25 באפריל 1888) קבורה בהר הזיתים שבירושלים, בגוש הישן (חלקת הפרושים). אשתו, פרידה בת יעקב (לבית סגל), שאותה נשא לאישה בהיותו בפתח תקווה, אימה של אסתר רבקה, נפטרה ב-י' תמוז תרצ"ה, 11 ביולי 1935, והיא קבורה בבית הקברות סגולה שבפתח תקווה.
עם הגיעו לפתח תקווה התגורר שמואל יוסף גינזבורג עם משפחתו ברחוב פינסקר 17 שם, כאמור, נולדו בנותיו שרה-לאה ובת הזקונים שלו אסתר רבקה. יתר ילדיו – אהרון יהודה (שעלה ארצה בשנת 1884), מרים הרשטין, רחל (רייכל) לוינסקי, יצחק צבי (הירש).
פעילות ציבורית
ב-16 בנובמבר 1889 נבחר לראשונה שמואל-יוסף גינזבורג לוועד פתח תקווה.[1]
לשנים תרנ"ז-תר"ס (1896–1900) נבחר שמואל יוסף גינזבורג לוועד פתח תקווה.[2] בשנת תרס"א (1901) נבחר שוב לוועד פתח תקווה.[3]
היה אפוטרופוס של תושבי חו"ל על אדמות בפ"ת ובסביבה (כרמים, מטעי שקדים, אדמות חקלאיות ואחרות).
הלוויית שמואל יוסף גינזבורג
יום לאחר הלווייתו, בעיתון הבוקר, נכתב בין היתר:
בהלווייתו השתתף קהל רב. ובתוכו רובם של זקני המקום ונכבדיו. ליד בית הכנסת "בית יעקב" הספידו את המנוח הרב בן מנחם, הרב יעקב ניימן וחתנו של המנוח בן ציון הרשטין. עוד נכתב בעיתון כי גינזבורג ממייסדי פתח תקוה כבן 90 היה במותו. כל ימיו התפרנס מיגיע כפיו ממש ומעולם לא רצה לקבל תמיכה לא מהנדיב ז"ל ולא ממישהו אחר. עבודתו היומית בעשיית גדרים ובסימון קרקעות לנטיעה נמשכה עד לפני שנים מעטות. עם שנחלש כבר מרוב זקנה. הוא אחד מן הידידים שכל מי שהכיר אותו התייחס אליו בכבוד והערצה. ר' שמואל יוסף ז"ל היה טיפוס של אדם אשר סימל בחיי יום יום את הצדק והיושר להלכה ולמעשה.[4]
הנצחה
במאי 2016, לאחר כעשר שנים של טיפול אל מול עיריית פתח תקווה, ולאחר שאושר משעול הנושא את שמו - נקבע שלט בכניסה לחצר הבית בפינסקר 17 המנציח את זכרו של שמואל יוסף גינזבורג.
הערות שוליים
- ^ שלטון פקידי הברון, באתר מוזיאון ראשונים לתולדות פתח תקווה
- ^ חברי ועד המושבה ומועצת העיר בשנים תרנ"ז-תר"ס, באתר מוזיאון ראשונים לתולדות פתח תקווה
- ^ חברי ועד המושבה ומועצת העיר - שנת תרס"א, באתר מוזיאון ראשונים לתולדות פתח תקווה
- ^ עיתון "הבוקר" 16 באוגוסט 1938