שאנדור גרגיי (פסל)

תבנית {{אמן}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

שאנדור גרגיי (במקור גליק, בהונגרית: Gergely Sándor; הודמזוושרהיי, 26 באוגוסט 1889[1]ברלין, 26 באוגוסט 1932) היה פסל אקטיביסטי יהודי-הונגרי.

קורות חיים

שאנדור גרגיי נולד במשפחה יהודית. אביו, ליוש גליק, יליד העיירה ואשארושנאמני במזרח הונגריה היה קמעונאי בוואשארהיי, ברחוב ניארפה. אמו הייתה אליז בלנקה קוהן (כהן). המשפחה עברה לעיר מאקו בשנת 1890 והתגוררה ברחוב בית מסחר 1, שם ניהל אביו סחר למצבות. כבר בילדותו החל שאנדור גרגיי לעסוק בעבודות אבן, ומאוחר יותר למד פיסול באבן בשלזיה. לאחר מכן סיים את בית הספר לאמנויות יישומיות בבודפשט, שם היו מוריו האמנים לאיוש מטראי (18751965) וגזה מארוטי (1875–1941), ולאחר מכן למד באקדמיה לאמנויות בוורוצלב אצל פיליפ תאודור פון גוזן ובמינכן למד כתלמידו של אדולף ארנסט הילדברנד (18471921) ובלתזאר שמידט (18581942). במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בשדות הקרב של מונטנגרו, איטליה ורומניה עד 1917 כתותחן בארטילריה. נפצע ועבר לסגד כחייל לא קרבי. במהלך התאוששותו פגש את המשורר דיולה יוהאס. יוהאס ולאיוש קאשאק העריכו מאוד את האמנות של שאנדור גרגיי. האחרון הציג את פסליו של גרגיי פעמיים ב־15 בספטמבר 1918 בתערוכת כתב העת מא (Ma) שפירושו "היום". גרגיי היה גם בין אלה שחתמו על מניפסט האמנים הפעילים ה"מהפכנים". בשנת 1919 הופיע בשתי תערוכות עם עבודותיו בעיר סגד. פסל עירום אחד שלו הגיע למוזיאון לאמנויות יפות בבודפשט. הוא התחתן ב־23 בפברואר 1920, והתחתן עם האמנית ארז'בט מיקו (18911977). המשורר דיולה יוהאס בירך אותם בשיר. עוד באותה שנה גרגיי עבר לגרמניה והתגורר תחילה בלייפציג ואחר כך בברלין. בשנת 1923 רצה להגיש מכרז ל"אנדרטה הגבורה" במאקו, אך בסופו של דבר לא הגיש הצעה. בגרמניה הוא היה ממייסדי כתב העת ברוח הקידמה Neue Welt עם הסופר גינטר בירקנפלד. המגזין נאסר לפרסום בגלל עמדתו השמאלנית. כיוון שהוא פוטר מתפקיד הייעוץ שלו ולא הצליח לפתח את אמנותו בהונגריה, הוא התאבד ביום הולדתו ה-43 באמצעות הרעלת גז בישול. גופתו נמצאה למחרת בבוקר.

מנהל המוזיאון, ד"ר פרנץ טוט, תיאר את גרגיי כך:

"שאנדור גרגיי היה איש קשה, חסון, רגוע, נוטה להומור טוב, אך עבודה קשה, עיקשת, לא הייתה בטבעו. כפסל, הוא היה קרוב לאקספרסיוניזם הרציני ביותר. היה בו האומץ והמומנטום של החלוצים, אך גם הכוח האינסטינקטיבי והתעוזה המודעת של האמנים המדממים... הופעתו בחיי האמנות של סגד הייתה וולקנית, אך - בתנאים הפוליטיים המשתנים - הוא כמעט נשכח מהיום למחר."






לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"