רנצו פיאנו
רנצו פיאנו (באיטלקית: Renzo Piano; נולד ב-14 בספטמבר 1937) הוא אדריכל איטלקי זוכה פרס פריצקר לאדריכלות לשנת 1998.
ביוגרפיה
פיאנו נולד בג'נובה והוא חי ומנהל את משרדו בעיר זו עד היום. למד במכון הפוליטכני של מילאנו ועבד בראשית דרכו במשרדו של לואי קאהן (1965–1970). משנת 1971 ועד 1977 עבד בשותפות עם האדריכל הבריטי ריצ'רד רוג'רס ובתקופה זו זכו השניים להצלחה ופרסום רב בתחום. המבנה הידוע ביותר שתכננו יחדיו הוא מרכז פומפידו בפריז, מבנה שנוי במחלוקת בעל השפעה רבה על האדריכלות של סוף המאה ה-20.
סגנונו של פיאנו מתאפיין בעיקר בשימוש מקורי בטכנולוגיות בנייה ופיתוחם של פרטי בניין חדשים ומורכבים ובעלי ערך אסתטי רב. כמו כן, ידועים הפרויקטים שלו בגישתם האקולוגית של בנייה ירוקה.
ב-1988 זכה בפרס פריצקר היוקרתי לאדריכלות וגם זכה למעמד של "שגריר של רצון טוב" מטעם אונסק"ו.
בנובמבר 2011 מונה לסנאטור לכל החיים בסנאט של הרפובליקה.
פרויקטים נבחרים
- מרכז ז'ורז' פומפידו, פריז, 1977
- בניין אוסף מניל (Mennil Collection), יוסטון 1986
- נמל התעופה הבינ"ל קנסאי של אוסקה, 1988
- מרכז תרבות ז'אן-מארי טז'יבאו, קלדוניה החדשה, 1991–1998
- מגדל Auroro Place, סידני, 1996–2000
- מרכז פול קלי, ברן
- בניין הניו יורק טיימס, ניו יורק
- מגדל השארד, לונדון
- מרכז האמנות בוטין (Centro de Arte Botín) בסנטנדר בספרד (2012-2017) - קרלוס סאורה ביים סרט על הקמת הבניין.[1]
- מרכז התרבות של קרן סטברוס ניארכוס באתונה יוון הכולל את בית האופרה החדש של אתונה (2016)[2]
קישורים חיצוניים
- תיירות בעקבות ארכיטקטורה - מרכז הפיסול נאשר (Nasher)
טד לוס, הניו יורק טיימס, רנצו פיאנו: האדריכל שמנהלי המוזיאונים מחזרים אחריו, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2013- רנצו פיאנו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)