ריצ'רד פטיגרו

ריצ'רד פרנקלין פטיגרו (באנגלית: Richard Franklin Pettigrew‏; 23 ביולי 1848 – 5 באוקטובר 1926) היה עורך דין, מודד ומפתח קרקעות אמריקאי. הוא ייצג את טריטוריית דקוטה בבית הנבחרים של ארצות הברית, ולאחר שהדקוטות התקבלו כמדינות, הוא היה חבר הסנאט של ארצות הברית הראשון מדקוטה הדרומית.

ריצ'רד פטיגרו

לידה	לדלאו, ורמונט, ארצות הברית
פטירה	סו פולס, דקוטה הדרומית, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית

ביוגרפיה

ראשית חייו והשכלה

פטיגרו נולד לאנדרו ג'וניור פטיגרו ולהאנה ב. סואטל ב-23 ביולי 1848 בלדלאו, מחוז וינדזור, ורמונט, בבית סבו וסבתו, הוריו, שבעה מאחיו ואחיותיו, דודים, דודות ובני דודים. הוא היה הילד השישי מתוך תשעה סך הכל. האחים של פטיגרו כללו את האנה מ., אלמה ג'יין, הנרייטה אדלייד, לואלה בל, ג'סטין א., פרדריק (פרד) וולאס, אליזבת מדורה והרלן פייג'. ב-1853, אנדרו ג'וניור מכר את החנות שלו לשותפות של אמרסון וריצ'רדס, והמשפחה עברה לוויסקונסין ב-1854 כשהיה פטיגרו בן 6. אנדרו ג'וניור העביר את המשפחה בגלל עמדות אנטי-עבדות חזקות של השכנים, והחנות שימשה להפצת ספרות נגד עבדות. החנות הוחרמה על ידי תומכי עבדות זועמים, אשר איימו על משפחת פטיגרו באלימות.

המשפחה התיישבה במחוז רוק, ליד יוניון, ויסקונסין, והוא למד באקדמיית אוונסוויל באוונסוויל. בשנת 1866, פטיגרו נסע לבלויט כדי להירשם לקולג' בלויט. בחורף 1868, פטיגרו החל בלימודי משפטים באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון.

קריירה בדקוטות

פטיגרו עבר לטריטוריית דקוטה ב-1869 כדי לעבוד עם סוקר ארצות הברית. הוא השתקע בסו פולס, שם עסק בעריכת דין וכן במדידות ובנדל"ן. הוא היה חבר בבית הנבחרים הטריטוריאלי וכיהן כחבר במועצה הטריטוריאלית. הוא נבחר כרפובליקני לבית הנבחרים של ארצות הברית, וכיהן מ-4 במרץ 1881 ועד 3 במרץ 1883. הוא לא הצליח להיבחר מחדש ב-1882 אך חזר למועצה הטריטוריאלית בין השנים 1885 ל-1889.

פטיגרו גם היה גורם מרכזי בהקמת קהילות מקומיות רבות באזור סו פולס על ידי תרומת אדמות. הוא ואשתו, בסי, תרמו אדמה בשנת 1886 כדי לסייע בהקמת ופיתוח גרניט, איווה, במחוז ליון. בשנת 1888, הוא וס. ל. טייט תרמו עוד אדמה והיו אחראים להקמת סאות' סו פולס. פטיגרו רצה לבנות פרבר של סו פולס מדרום וממערב.

הסנאט של ארצות הברית

כאשר דקוטה הדרומית התקבלה כמדינה, פֶּטִיגְרוּ נבחר להיות הסנאטור הראשון של דקוטה הדרומית בסנאט של ארצות הברית. הוא שימש בתפקיד זה מ-2 בנובמבר 1889 עד 3 במרץ 1901. בנאום קונגרס, הוא אמר: "הדגל האמריקאי עלה בהוואי בביזיון; הוא ירד בכבוד, ואם הוא יעלה שוב עכשיו, הוא יעלה באינפמיה ובושה, והממשלה הזו תצטרף לאומות הפורעות של העולם." ב-1897, הוא נשא נאום על במת הסנאט בו אמר: "אין ספק כי קונגרס ארצות הברית בבחירות לנשיאות של 1900,

כאשר דקוטה הדרומית התקבלה כמדינה, פטיגרו נבחר להיות הסנאטור הראשון של דקוטה הדרומית בסנאט של ארצות הברית. הוא כיהן מ-2 בנובמבר 1889 עד 3 במרץ 1901. הוא הציע חוק למימון בניית המבנה הפדרלי הראשון של המדינה, והמליץ להשתמש בקוורציט סו אינדיאני לבנייתו. הוא נבחר מחדש ב-1894, אך עזב את המפלגה הרפובליקנית ב-17 ביוני 1896 והצטרף לרפובליקני הכסף, סיעה במפלגה הרפובליקנית שהתנגדה לעמדת המפלגה התומכת בתקן הזהב המוניטרי. הוא לא הצליח להיבחר מחדש ב-1900. פטיגרו היה מתנגד נחרץ לניסיון של הנשיא ויליאם מקינלי לספח את הרפובליקה של הוואי בניגוד לרצונם של תושביה המקומיים הרבים. בנאום בקונגרס הוא אמר:

"הדגל האמריקני עלה בהוואי בחוסר כבוד; הוא ירד בכבוד, ואם הוא יעלה שוב עכשיו הוא יעלה בשמצה ובושה והממשלה הזו תצטרף לאומות השודדים של העולם."

דבריו על הוואי והסיפוח היו מנוגדים לחלק מהשקפותיו האחרות, במיוחד בתחום מדיניות האינדיאנים הפדרלית. פטיגרו תמך בחוק שמטרתו לפרק את ממשלות השבטים באופן חד-צדדי ולכפות עליהם להסכים להקצאת אדמותיהם. בשנת 1897, הוא נשא נאום במליאת הסנאט ואמר:

"אין ספק שהקונגרס של ארצות הברית חייב, בהנפה אחת, לא רק לקבוע כי החוקים שהתקבלו על ידי אותם מועצות, על ידי אותן ממשלות, יאושרו על ידי הנשיא לפני שהם ייכנסו לתוקף, אלא, בניגוד לכך, כי ממשלות השבטים עצמן צריכות להיכחד; שהכוח שלהן לחוקק ישלל; שבתי המשפט שלהן יפונו ויוכל להינתן להן מערכת שיפוטית נכונה. זו חובתנו לעשות זאת".

בבחירות לנשיאות של שנת 1900, בעודו עדיין בסנאט, הוא היה נציג ודמות בולטת בכנס הפוליטי הלאומי של סיעת "הברית" במפלגה הפופוליסטית שנערך בסו פולס ב-9 במאי 1900 ונמשך שלושה ימים. המפלגה תמכה בוויליאם ג'נינגס ברייאן כמועמדה.

ביתו של פטיגרו בסו פולס כפי שהוא נראה היום.

כתב אישום

ב-1917, בזמן שהתראיין לעיתונאי מה-Argus Leader, הוא הציע את דעתו כי מלחמת העולם הראשונה הייתה מזימה קפיטליסטית שנועדה להעשיר את העשירים עוד יותר, והוא דחק בגברים צעירים להתחמק מהגיוס. התובע המקומי של ארצות הברית השיג כתב אישום חמור נגד פטיגרו בחשד להפרת חוק הריגול משנת 1917, אותה האשמה שבגינה ריצה המנהיג הסוציאליסטי יוג'ין ו. דבס באותה העת עונש מאסר פדרלי של עשר שנים.

פטיגרו הרכיב צוות הגנה משפטית חזק בראשו עורך הדין הקרוב לו, קלרנס דרו. המשפט עוכב שוב ושוב, ולבסוף בוטל האישום נגדו.

פטיגרו הציב את מסמך האישום המוסמך במסגרת והציג אותו באופן בולט בביתו לצד עותק ממוסגר של הכרזת העצמאות של ארצות הברית, שם הוא נמצא עד היום כחלק מהתערוכות במוזיאון Pettigrew Home & Museum.

אחרית חייו ומותו

לאחר תקופתו בסנאט, פטיגרו תירגל עריכת דין בניו יורק, אך במהרה חזר לסיוס פאלס והיה פעיל בפוליטיקה ובעסקים עד מותו בעיר זו. הוא נקבר בבית הקברות וודלואן בסיוס פאלס.

לאחר תקופתו בסנאט, פטיגרו עסק בתחילה בעריכת דין בעיר ניו יורק, אך עד מהרה חזר לסו פולס והיה פעיל בפוליטיקה ובעסקים עד מותו ב-5 באוקטובר 1926 בעיר זו. הוא נקבר בבית הקברות וודלאון בסו פולס.

פטיגרו הוריש את ביתו לעיר סו פולס בצוואתו. בית ומוזיאון פטיגרו מתוחזק עד היום על ידי עיריית סו פולס, והוא עוצב כדי להמחיש כיצד אדם במעמדו של פטיגרו היה חי בסביבות תחילת המאה. הבית מלא בחפצים עתיקים מתחילת המאה ה-20 ואוסף אישי של פטיגרו, כולל פריטים מתקופתו כחוקר חובב.

ב-12 בינואר 2009 הוכרז על פתיחת בית ספר יסודי ריצ'רד פ. פטיגרו, אשר נפתח בסתיו 2009 בדרום-מערב סו פולס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ריצ'רד פטיגרו בוויקישיתוף   

• ריצ'רד פטיגרו, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)   
• ריצ'רד פטיגרו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)