קוהומולוגיית צ'ך

(הופנה מהדף קוהומולוגית צ'ך)

בערך זה
נעשה שימוש
בסימנים מוסכמים
מתחום המתמטיקה.
להבהרת הסימנים
ראו סימון מתמטי.

במתמטיקה, קוהומולוגיית צ'ך היא קוהומולוגיה המוגדרת על אלומות על מרחבים טופולוגיים. היא קרויה על שמו של אדוארד צ'ך.

קוהומולוגיית צ'ך היא כלי המאפשר לבצע חישובים על מידע גלובלי של מרחב מתוך תכונות מקומיות של אותו המרחב. באופן יותר פורמלי, קוהומולוגיית צ'ך בנויה על מנת לקודד מידע על החתכים הגלובליים של האלומה עליה היא מוגדרת.

בניה

נניח כי X הוא מרחב טופולוגי וכי היא אלומה של חבורות אבליות על X. על מנת לבנות את קוהומולוגיית צ'ך נבנה תחילה את קומפלקס צ'ך, קומפלקס קו-שרשרת שבעזרתו תוגדר הקוהומולוגיה.

קו-שרשראות

נניח כי 𝒰={Uα}αI הוא כיסוי פתוח של X וכי קבוצת האינדקסים I היא קבוצה סדורה חלקית. נגדיר חבורות קו-שרשראות על 𝒰 עם ערכים ב באופן הבא:

  • 0-קו-שרשראות יוגדרו להיות פונקציות השולחות כל קבוצה פתוחה Uα לאיבר בחבורה (Uα). כלומר, נוכל לרשום:
C0(𝒰,)=α(Uα)
קבוצה זו היא מכפלה ישרה של חבורות אבליות, ולפיכך יש לה מבנה של חבורה אבלית.
  • באופן דומה, 1-קו-שרשראות יוגדרו להיות פונקציות השולחות כל חיתוך UαUβ של שתי קבוצות פתוחות שונות בכיסוי 𝒰 לאיבר בחבורה (UαUβ). כלומר, נוכל לרשום:
C1(𝒰,)=α<β(UαUβ)
  • באופן כללי, נגדיר q-קו-שרשראות על ידי:
Cq(𝒰,)=α0<α1<<αq(Uα0Uα1Uαq).

אוסף ה-q-קו-שרשראות מהווה חבורה אבלית לכל q.

אופרטור השפה

על מנת להפוך את חבורות הקו-שרשרת שהוגדרו לעיל לקומפלקס קו-שרשרת, נגדיר העתקת שפה:

δq:Cq(𝒰,)Cq+1(𝒰,).

על מנת לפשט את הסימון, נסמן Uαβ=UαUβ, ובאופן דומה עבור כמות גדולה יותר של אינדקסים.

בהינתן איבר ωCq(𝒰,) נגדיר:

(δω)α0αq+1=i=0q+1(1)iωα0αˇiαq+1.

כאשר αˇi מסמן שמשמיטים באותו האיבר את האינדקס ה-i, למשל ωα1α2ˇα3=ωα1α3. נזכור כי δωCq+1(𝒰,) היא פונקציה המתאימה לכל אוסף של q+2 אינדקסים שונים α0<α1<<αq<αq+1 איבר בחבורה האבלית (Uα0α1αqαq+1). בהינתן אוסף אינדקסים כזה, לכל 0iq+1 האיבר ωα0α1αiˇαqαq+1 שייך לחבורה האבלית (Uα0α1αiˇαqαq+1). מכיוון ש היא אלומה, הרי שניתן בעזרת הומומורפיזם הצמצום של לצמצם איבר זה לאיבר בחבורה (Uα0αiαqαq+1) (שהרי בבירור מתקיים Uα0α1αiαqαq+1Uα0α1αiˇαqαq+1) את האיבר מהתקבל לאחר הצמצום נסמן גם כן על ידי ωα0α1αiˇαqαq+1. מכיוון שלכל i, לאחר הצמצום איבר זה שייך לחבורה האבלית (Uα0αiαqαq+1), הרי שניתן לחבר ולחסר איברים אלה, ולכן (δω)α0α1αqαq+1 מוגדרת היטב. ניתן להראות על ידי חישוב ישיר שמתקיים δ2=δδ=0, ולכן (Cq(𝒰,),δ) הוא אכן קומפלקס קו-שרשרת.

דוגמה

נניח כי fC0(𝒰,) היא 0-קו-שרשרת. אז לכל αI, מתקיים fα(Uα). לכל זוג אינדקסים שונים α,βI כך שα<β מתקיים (δ0f)αβ(UαUβ), ובאופן מפורש: (δ0f)αβ=fα|UαUβfβ|UαUβ

חישוב הגרעין של δ0

נניח כי fkerδ0. אז לכל α,βI כך שα<β מתקיים fα|Uαβfβ|Uαβ=0. כלומר, על כל חיתוך של זוג קבוצות פתוחות UαUβ מתקיים fα|Uαβ=fβ|Uαβ. לפיכך, אקסיומת ההדבקה של האלומה מתקיימת, ולכן קיים חתך גלובלי fX(X), כך שלכל αI מתקיים fX|Uα=fα. גם ההפך נכון, בהינתן חתך גלובלי fX(X), נוכל להגדיר 0-קושרשרת fC0(𝒰,) על ידי fα=fX|Uα, ובבירור מתקיים fkerδ0. לפיכך, הגרעין של δ0 שווה בדיוק לחבורת החתכים הגלובליים של האלומה , כלומר kerδ0=(X).

קוהומולוגיה

קוהומולוגיית צ'ך ביחס לכיסוי 𝒰 עם ערכים ב מוגדרת להיות הקוהומולוגיה של הקומפלקס-קושרשרת שהוגדר לעיל. במילים אחרות, חבורות הקוהומולוגיה ה-q מוגדרת על ידי:

Hq(𝒰,)=kerδq/imδq1

קוהומולוגיית צ'ך של המרחב X מוגדרת באמצעות עידונים של הכיסויים השונים על X. אם 𝒱 הוא עידון של הכיסוי 𝒰, אז מהעתקות הצמצום של האלומה נקבל העתקה מושרית בקוהומולוגיה

Hq(𝒰,)Hq(𝒱,).

לכל q. קבוצת כל הכיסויים הפתוחים על X היא קבוצה מכוונת (על ידי עידונים), ולכן ההעתקה המושרית יוצרת מערכת מכוונת של חבורות אבליות. קוהומולוגיית צ'ך של X מוגדרת להיות הגבול הישר של מערכת זו:

H(X,)=lim𝒰H(𝒰,).

כיסוי לרה ומשפט לרה

כיסוי לרה

כיסוי 𝒰={Uα}αI נקרא כיסוי לרה (על שם המתמטיקאי הצרפתי ז'אן לרה) אם לכל קבוצה U=Uα1αq שהיא חיתוך של מספר סופי של קבוצות מהכיסוי ולכל q1 מתקיים Hq(U,|U)={0}. כלומר, לכל חיתוך של מספר סופי של קבוצות מהכיסוי U, קוהומולוגיית צ'ך של המרחב הטופולוגי U (עם הטופולוגיה המושרית), מתאפסת.

משפט לרה

נניח שX הוא מרחב טופולוגי, אלומה על X, ו-𝒰={Uα}αI הוא כיסוי לרה. אז קוהומולוגיית צ'ך של X ביחס לאלומה שווה לקוהומולוגיית צ'ך של X ביחס לכיסוי 𝒰. כלומר לכל q0 מתקיים Hq(X,)=Hq(𝒰,).

למשפט לרה חשיבות רבה משום שהוא מאפשר במקרים רבים לחשב את קוהומולוגיית צ'ך של מרחב טופולוגי באופן מפורש.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Algebraic curves and Riemann Surfaces - Rick Miranda, AMS press 1995
  • Robin Hartshorne (1997). Algebraic Geometry. Springer-Verlag. ISBN 0-387-90244-9.

קישורים חיצוניים