שארל פרנסואה ז'ורז'-פיקו
פרנסואה ז'ורז'-פּיקוֹ (בצרפתית: François Georges-Picot; 21 בדצמבר 1870 – 20 ביוני 1951) היה דיפלומט צרפתי שייצג את צרפת במהלך המשא ומתן לחתימת הסכם סייקס–פיקו.
כבוגר לימודי משפטים הפך לעורך דין בבית המשפט לערעורים של פריז ב-1893 לפני שפנה לדיפלומטיה ב-1895. הוא התחיל כנספח של השגרירויות בקופנהגן ובבייג'ינג ב- 1896. זמן קצר לפני תחילת מלחמת העולם הראשונה מונה הדיפלומט הצרפתי לקונסול צרפת בביירות. עם פרוץ המלחמה הוא נסע לקהיר ומשם ניהל קשרים עם הנוצרים המרונים בלבנון. הוא נקרא לפריז באביב 1915 על ידי משרד החוץ כאשר פירוק האימפריה העות'מאנית התגבש בהדרגה.[1]
ז'ורז'-פיקו היה איש משרד החוץ הצרפתי. בשנת 1915 הגיע ללונדון על מנת לקיים משא ומתן עם הדיפלומט הבריטי מארק סייקס לקביעת אזורי השליטה של שתי המעצמות בנחלה של האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון, לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה. ההסכם נחתם ב-16 במאי 1916.
בשנת 1917 נתמנה ז'ורז'-פיקו לתפקיד המושל הכללי הצרפתי של סוריה ולבנון.
ב-1897 נישא למארי פוקה, ולזוג נולדו שלושה ילדים. פיקו הוא גם קרוב משפחה (אח של סבתו) של נשיא צרפת לשעבר, ולרי ז'יסקאר ד'אסטן.
קישורים חיצוניים
מדיה וקבצים בנושא שארל פרנסואה ז'ורז'-פיקו בוויקישיתוף המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.הערות שוליים
- ^ Charles THIEFAINE, François Georges-Picot, le colonialiste convaincu, www.lorientlejour.com, 16-5-2016
