פרדריק שאו
לוטננט גנרל סר פרדריק צ'ארלס שאו KCB PC (באנגלית: Sir Frederick Charles Shaw; 31 ביולי 1861 – 6 בינואר 1942) היה גנרל בצבא הבריטי ששירת במלחמת הבורים ובמלחמת העולם הראשונה. הוא הפך למפקד העליון, אירלנד, ופרש ב-1920.
| השתייכות |
 צבא בריטניה |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1882–1920 (כ־38 שנים) |
| דרגה |
 לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הבריגדה ה-9 מפקד הדיוויזיה ה-29 מפקד הדיוויזיה ה-13 | |
ביוגרפיה
ראשית חייו
שאו נולד ב-31 ביולי 1861, והיה בנו של ג'ון שאו מנורמנטון, דרבישייר. הוא התחנך בבית ספר רפטון. הוא התחתן עם פלורנס אדית דנטון, בתו של הכומר קנון דנטון מאשבי-דה-לה-זוך היא נפטרה ב-1918; הייתה להם בת אחת.[1]
קריירה צבאית
שאו התגייס כקצין לרגימנט שרווד פורסטרס בדרגת לוטננט ב-28 בינואר 1882.[2] הוא שירת במלחמה האנגלו-מצרית מאוחר יותר באותה שנה,[2] והועלה לדרגת קפטן ב-14 באוקטובר 1889. [3]
הוא הועלה לדרגת מייג'ור ב-11 באוקטובר 1899, הוא שירת במהלך מלחמת הבורים השנייה בתפקידי מטה שונים.[2] הוא קיבל את דרגת ייצוג של לוטננט קולונל ב-29 בנובמבר 1900. לאחר תום המלחמה, הוא שב לבריטניה באוגוסט 1902. בשנת 1907 הוא מונה למפקד (CO) של הגדוד השני, רגימנט שרווד פורסטרס.[2]
הוא שירת במלחמת העולם הראשונה, בתחילה פיקד על הבריגדה ה-9 של הדיוויזיה ה-3 ובתפקידו נשלח לצרפת.[2] הוא נפצע מפגז שפגע במפקדתו ב-12 בנובמבר 1914.[2] לאחר החלמתו, בשנת 1915, הוא מונה בתחילה למפקד (GOC) הדיוויזיה ה-29 עם גיוסה בינואר. עם זאת, רק חודשיים לאחר מכן, הוא הוחלף על ידי איילמר האנטר-וסטון ומאוחר יותר מונה למפקד הדיוויזיה ה-13 (המערבית), ופיקד עליה במהלך המערכה בגליפולי. [4] לאחר מכן מונה למנהל הגנת הפנים ולאחר מכן לראש המטה הכללי של כוחות הבית.[2]
ב-19 בספטמבר 1919, במהלך מלחמת העצמאות של אירלנד, הוא הציע להרחיב את כוח המשטרה באירלנד באמצעות גיוס כוח מיוחד של חיילים לשעבר בריטים מתנדבים. [5] בעקבות התערבות ישירה מלונדון, הונהגו "בלאק אנד טאנס" ומחלקת העזר של השוטרים על מנת להשיג תוצאה מכרעת. התערבות זו קדמה לטיהור של הממשל האירי בטירת דבלין שבמהלכו הוחלף שאו עצמו. [6]
