פורטל:היסטוריה/מאמר נבחר/68
.jpg){kind=small}
החוק להגנת האומה היה חוק גזע אנטישמי, שהיה בתוקף בממלכת בולגריה מ-23 בינואר 1941 עד ביטולו ב-5 בספטמבר 1944. החוק דמה במתכונתו לחוקי נירנברג והגביל את זכויותיהם של יהודי בולגריה. הוא תאם את מדיניותו של בוריס השלישי, מלך בולגריה, שבאמצעות ממשלתו והעומד בראשה בוגדאן פילוב נקט צעדי התקרבות לגרמניה הנאצית במטרה לזכות בתמיכתה הכלכלית ובסיועה להשיב לבולגריה את השטחים שנגרעו ממנה במסגרת חוזה ניי בתום מלחמת העולם הראשונה. ב-1935, לאחר הפיכת הליגה הצבאית, נטל המלך בוריס השלישי את מושכות השלטון וריסן את גורמי האופוזיציה למשטרו. שלטונו הפך אוטוקרטי, תוך הסתמכות על סיוע כלכלי וצבאי מגרמניה הנאצית בהיקפים שגדלו בהתמדה. כחלק מתהליך זה, החלה בולגריה לאמץ מדיניות גזע אנטי-יהודית שהוחמרה בהדרגה עד להחלת החוק להגנת האומה. גורמים שונים מקרב האליטה האינטלקטואלית, חברי פרלמנט וראשי הסינוד בבולגריה הביעו את התנגדותם לחוק, אך הוא אושר ברוב גדול בפרלמנט. במסגרת החוק נאסר על קיומם של ארגונים יהודיים שונים והופקע רכושם, הוטל נומרוס קלאוזוס במוסדות להשכלה גבוהה, ונקבעו מכסות העסקה במקצועות חופשיים. במקביל, הצטרפה בולגריה להסכם התלת-צדדי והפכה לאחת ממדינות הציר. בהמשך תוקנו תקנות אשר הובילו בפועל להחרמת רכושם של יהודי בולגריה ולהטלת עבודות כפייה עליהם. בשלב הראשון פעלה הממשלה הבולגרית לקעקע את הבסיס הכלכלי של יהודי בולגריה ובשלב השני גם את הבסיס הקיומי שלהם. ב-10 במרץ 1943 נכשל ניסיון גירוש ראשון של יהודים מבולגריה, וב-26 במאי 1943 גורשו יהודי סופיה אל ערי השדה כהכנה לגירושם אל מחוץ לממלכה, אך גם גירוש זה לא בוצע. בשלהי אוגוסט 1944 בוטל החוק להגנת האומה על ידי ממשלו של איוון בגריאנוב ולביטול ניתן תוקף ברשומות הממלכה תחת ממשלתו קצרת הימים של קונסטנטין מוראבייב. ב-9 בספטמבר 1944 התחוללה הפיכה פרו-קומוניסטית בבולגריה שהובלה על ידי חזית המולדת. ראשי חזית המולדת נתנו ביטוי פומבי לביטול החוק בכלי התקשורת וברבות השנים נתפסו כגורם שביטל את החוק.
