פאוסטוס ממילווה
פאוסטוס ממילווה היה בישוף מכת המניכאיזם, בן המאה הרביעית[1]. הוא זכור בזכות המפגש שלו עם אוגוסטינוס מהיפו, בקרתגו בסביבות שנת 383. הוא היה ממיילוויס (אנ'), נומידיה (היום באלג'יריה). הוא היה מרקע פגאני עני, הפך למורה, מטיף ומתדיין בעל מוניטין רב.
כפי שמתואר ב"וידויים", לאוגוסטינוס נודע לראשונה על פאוסטוס זמן קצר לאחר שהצטרף לאמונה המניכאית. הבישוף נתפס כחבר המלומד ביותר בכת באזור, ורבות מהשאלות הקשות יותר שהציב אוגוסטינוס למוריו נדחו עד להגעתו לקרתגו: ”עבור כל שאר חברי הכת. שפגשתי במקרה, כשהם לא יכלו לענות על השאלות שהעליתי, תמיד הפנו אותי לבואו. הם הבטיחו שבדיון איתו, קשיים אלו ואפילו גדולים יותר, אם יהיו לי, יבהרו בקלות”[2].
כשפאוסטוס מגיע לבסוף לקרתגו, אוגוסטינוס מתאר אותו כנעים באופיו ודיבור מאוד, אך לא מתאים למשימה של הגנה על התאולוגיה המניכאית; ואכן, אוגוסטינוס אומר שהכישרונות האמיתיים שלו טמונים בהתחמקות ברהיטות משאלות קשות. אוגוסטינוס כותב בזלזול ”שגיליתי מיד שהוא לא יודע כלום על האמנויות מלבד דקדוק, וזה רק בדרך רגילה. עם זאת, הוא קרא כמה מדברי טולי, מעט מאוד ספרים של סנקה, וכמה מהשירים של סנקה. וספרים מעטים של הכת שלו, שנכתבו בלטינית טובה. עם הלמידה הדלה הזאת והתרגול היומיומי שלו בדיבור, הוא רכש מעין רהיטות שהוכיחה את עצמה כמענגת ומפתה יותר מכיוון שהיא הייתה בעלת שנינות מוכנה ותמימה”[2].
הויככוח העיקרי בין פאוסטוס ואוגוסטינוס היה על ההיסטוריות של כתבי הקודש. פאוסטוס טען שאלו רק סיפורי אגדות[3].
בשנת 386 הוגלה פאוסטוס עם שאר המניכאים, אך צו זה בוטל בינואר 387 על ידי תאודוסיוס הראשון ובנו ארקדיוס, קיסר האימפריה הביזנטית. פאוסטוס נפטר כנראה לפני שנת 400, מאחר שחיבורו של אוגוסטינוס מהיפו, קונטרה פאוסטום, מדבר עליו בלשון עבר[4].