בתורת הקבוצות, עקרון היהלום הוא אקסיומה קומבינטורית בתורת הקבוצות האקסיומטית, שאינה תלויה באקסיומות צרמלו-פרנקל (אפילו עם אקסיומת הבחירה). האקסיומה חזקה מספיק על מנת להוכיח את השערת הרצף המוכללת.

קבוצות סגורות ולא חסומות

יהי κ>0 מונה, קבוע מכאן ולהבא. תת-קבוצה Cκ היא סגורה אם לכל סודר δ<κ שעבורו sup(Cδ)=δ מתקיים δC. קבוצה היא סל"ח אם היא סגורה ולא חסומה ב- κ. חיתוך של משפחה של פחות מ-cf(κ) של סל"חים הוא סל"ח.

קבוצות שבת

קבוצת שבת של הסודר κ היא קבוצה S החותכת כל סל"ח באופן לא ריק (לכן אפשר לחשוב על קבוצת שבת כעל קבוצה ממידה חיובית). קבוצה מהווה קבוצת שבת אם ורק אם יש "פונקציה דוחסת" (היינו פונקציה f:κκ כך שתמיד f(x)<x) ש-S היא קבוצת נקודות השבת שלה.

עקרון היהלום

עבור קבוצת שבת S, העיקרון S קובע שקיימת משפחה של קבוצות {Aδ:δS} כך שלכל קבוצה Aκ קיים δS כך ש-Aδ=Aδ.

העיקרון נעשה חזק יותר ככל ש-S קטנה יותר: אם TS שתיהן קבוצות שבת, אז TS. עם זאת, אפילו העיקרון החלש ביותר, κ, אינו נובע מאקסיומות ZFC (אקסיומות צרמלו-פרנקל עם אקסיומת הבחירה).

לכל מונה λ, אם מתקיים S לאיזושהי קבוצת שבת Sλ+, אז 2λ=λ+. שהרן שלח הוכיח את הטענה ההפוכה: אם 2λ=λ+, אז S מתקיים לכל קבוצת שבת S{x<κ:cof(x)<cof(κ)}, כאשר cof(x) היא הקופינליות של x.