סיהאנוקוויל
סִיהַאנוּקְוִיל (בקמרית: ក្រុងព្រះសីហនុ, Krong Preah Sihanouk) היא עיר חוף בקמבודיה ובירת מחוז סיהאנוקוויל, השוכנת בקצהו של חצי אי בדרום-מערב המדינה לחופי מפרץ תאילנד.
 | |
| תמונת מונטז' של סיהאנוקוויל | |
| מדינה |
 קמבודיה |
|---|---|
| מחוז | סיהאנוקוויל |
| תאריך ייסוד | 1964 |
| שטח | 80 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 834 נפש לקמ"ר (2008) |
| קואורדינטות | 10°23′N 103°18′E / 10.38°N 103.30°E |
| אזור זמן | UTC +7 |
|
(למפת קמבודיה רגילה) | |
גאוגרפיה
סיהאנוקוויל מוקפת כמעט ללא הפרעה בשרשרת חופים לאורך כל קו החוף ועל החוף וביצות הגובלות בפארק הלאומי במזרח. סמוך לעיר מספר איים מיושבים בדלילות, שבמאה ה-21 החלו להוות יעד לתרמילאות הודות לפיתוח מתון.
נכון ל-2008 מנתה העיר, אשר נקראה לכבודו של המלך לשעבר נורודום סיהאנוק, כ-89,800 בני אדם מתוכם כ-66,700 במרחב האורבני שלה. זוהי עיר צעירה יחסית, אשר התפתחה במקביל להקמת נמל סיהאנוקוויל האוטונומי, אשר החלה ביוני 1955 כפתח לסחר ימי בינלאומי בלתי מוגבל. זהו נמל הנמל המים העמוקים היחיד בקמבודיה והוא כולל מסוף שמנים ומחצבים ומתקני תובלה לוגיסטיים.[1] כתוצאה מכך, הפכה העיר למרכז לאומי מוביל של מסחר, תחבורה, וייצור.[2][3][4]
שפע החופים של סיהאנוקוויל והאיים המקיפים אותה הפכו אותה הכל מסוף המאה העשרים ליעד לאומי ובינלאומי של קיט ונופש עלייה מתמדת של מבקרים.[5] הודות לגיוון הכלכלי, ליופייה הטבעי ולפוטנציאל התיירותי שלה, עולה בהתמדה מספר תושבי החוץ הקבועים והעונתיים והפכו אותה לאחד המרכזים הרב-תרבותיים והדינמיים בקמבודיה. עם זאת ענף התיירות בסיהאנוקוויל נותר זניח בהשוואה לתאילנד הסמוכה.[6][7][8]
על אף היותה של העיר יעד תיירותי, העיר סובלת מתשתית רעועה ומקוטעת מאוד ולא מרשימה מבחינה ארכיטקטונית.[9] בעיות התשתית ניכרות בעיקר בהקשר למים, אספקת חשמל, מתקני בריאות ברמה בינלאומית, כבישים ועוד.[10]
סיהאנוקוויל סובלת גם מבעיות של פשיעה וביטחון אישי, ועומדת תכופות במרכזן של פרשיות של פשיעה מאורגנת, פשיעה זוטא ושחיתות.[11][12]
בשנת 2017, נחתם הסכם על הקמת אזור כלכלי מיוחד בין קמבודיה לסין. הסינים העבירו מאות מפעלים לאזור הכלכלי והיא הייתה חלק מהאזור. נמל המים העמוקים וסמיכותה של העיר לאיים הנתונים במחלוקת בין מדינות באזור בים סין הדרומי הפכו אותה לנקודה אסטרטגית במסלול הסחר הסיני במסגרת יוזמת החגורה והדרך. במסגרתה, השקיעו הסינים בקמבודיה מיליארדי דולרים בתחנות כוח, שדות תעופה ואוטוסטרדות אשר חיברו את הערים המרכזיות של המדינה לסיהאנוקוויל.
הגיעו גם יזמים סינים שפתחו בתי קזינו והימורים רבים, מה שהפך אותה ליעד למהמרים. הבניה לגובה הפכה לנפוצה. חל זינוק בגודל האוכלוסייה הסינית ורובם המוחלט של עסקי התיירות היו בבעלות סינית . העיר סבלה מבעיות בתשתיות.[13][14]
קישורים חיצוניים
- סיהאנוקוויל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^
יעל עינב, הסינים השתלטו: הטרגדיה של עיירת הנופש בקמבודיה, באתר TheMarker, 18 באוקטובר 2019
- ^ אופיר דור, מיליארדי הדולרים שקנו לסינים את קמבודיה, באתר כלכליסט, 11 באוקטובר 2019