ז'אן סיבליוס
ז'אן סיבֶּלִיוּס (בפינית: Jean Sibelius; 8 בדצמבר 1865 – 20 בספטמבר 1957) היה מלחין פיני, אחד המלחינים הפופולריים של שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. המוזיקה שחיבר וכישרונו הרב היוו מרכיב בהתהוותה של הזהות הלאומית הפינית.
ביוגרפיה
סיבליוס נולד למשפחה דוברת שוודית בעיר המנלינה (Hämeenlinna) בדוכסות הגדולה של פינלנד, שהייתה באותה עת חלק מהאימפריה הרוסית. שמו המלא היה יוּהאן יוליוס כריסטיאן סיבליוס (Johan Julius Christian Sibelius). הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון בשנת 1885. הוא החל לימודי משפטים באוניברסיטה בהלסינקי, אולם עד מהרה פרש מלימודיו. בהיותו סטודנט אימץ את השם ז'אן, גרסה צרפתית לכינויו המשפחתי יאנֶה. הוא נשלח לבית ספר ידוע ללימוד השפה הפינית. ניתן לראות את לימודיו אלו כחלק מהתעוררות התנועה הרומנטית-לאומית בפינלנד באותם ימים. הלכי רוח אלו היוו חלקים מכריעים ביצירותיו ודעותיו של סיבליוס.
בין 1885 ל-1889 למד מוזיקה בבית הספר למוזיקה של הלסינקי (הנקרא כיום אקדמיית סיבליוס). מורהו היה מרטין וגאליוס. סיביליוס למד נגינה בכינור והמשיך את לימודיו בברלין (בין 1889 ל-1890) ובוינה (בין 1890 ל-1891). סיבליוס התחתן ביוני 1892. לו ולרעייתו נולדו שש בנות.
יצירותיו הידועות ביותר הן "פינלנדיה", "וולס טריסטה", "קונצ'רטו לכינור ברה מינור, "הברבור מטואונלה", והסדרה הקרליאנית. הוא כתב יצירות רבות נוספות, כולל כאלו המושפעות מהקאלוואלה, שבע סימפוניות, מעל 100 שירים לשירה ולפסנתר, מוזיקת רקע לשלושה עשר מחזות, אופרה (Jungfrun i tornet, "העלמה במגדל"), מוזיקה קאמרית (כולל עבור רביעיית מיתרים), מוזיקת פסנתר, 21 יצירות של שירי מקהלה, ומוזיקה טקסית של הבונים החופשיים.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 הוא חדל מלחבר יצירות.
סיבליוס מת מדימום מוחי ב-20 בספטמבר 1957.
סגנונו המוזיקלי
ז'אן סיבליוס היה חלק מתוך גל של מלחינים אשר קיבלו את נורמות הקומפוזיציה של המאה ה-19, אולם חיפשו בהתמדה כיצד לפשט את המבנה הפנימי של המוזיקה. בדומה לאנטונין דבוז'אק חיפש סיבליוס לחנים אופייניים אשר להם אופי לאומי, אך בו בזמן הביא גישה ייחודית ואידיוסינקרטית. הוא הושפע מפרוצ'ו בוזוני ומפיוטר צ'ייקובסקי, אשר השפעתו ניכרת לדוגמה ביצירתו "סימפוניה מספר 1 במי מינור" מ-1899. יצירות של סיבליוס מתאפיינות בפיתוח של קטעים בתוכן בהדרגתיות עד סיומן הגדול. המיזוג ביניהם הוא לעיתים כה מרשים עד כי יש החושבים כי הוא נהג להתחיל את העבודה על יצירותיו דווקא מן האמירה הסופית שלהם.
עבודותיו הגדולות האחרונות היו הסימפוניות השישית והשביעית שלו, מוזיקת רקע למחזהו של שייקספיר "הסערה", ו"טפיולה" (Tapiola). סיבליוס צוטט כמי שאמר כי "בעוד מלחינים אחרים נוהגים להגיש קוקטיילים, הוא מציע לציבור מים קרים וטהורים".
הנצחה
קרחון סיבליוס באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של ז'אן סיבליוס[1]; גבעות פינלנדיה באי אלכסנדר, בסמוך לקרחון, נקראות על שם הפואמה הסימפונית "פינלנדיה" כהנצחה לז'אן סיבליוס[2]; תוכנת התיווי סיבליוס נקראת אף היא על שמו.
לקריאה נוספת
- צבי צרי, סיבליוס - קולה של פינלנד המתעוררת, נהר ספרים, 2017.
קישורים חיצוניים
- ז'אן סיבליוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית) המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
- ז'אן סיבליוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סיבליוס בן 89 (1955), באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים (התחלה 05:45)
הערות שוליים
- ^ קרחון סיבליוס באתר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית
- ^ גבעות פינלנדיה באתר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית